יח הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמר: 2 קום וירדת בית היוצר; ושמה אשמיעך את-דברי: 3 וארד בית היוצר; והנהו (והנה-הוא) עשה מלאכה על-האבנים: 4 ונשחת הכלי, אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר; ושב, ויעשהו כלי אחר, כאשר ישר בעיני היוצר לעשות: פ
5 ויהי דבר-יהוה אלי לאמור: 6 הכיוצר הזה לא-אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם-יהוה; הנה כחמר ביד היוצר, כן-אתם בידי בית ישראל: ס 7 רגע אדבר, על-גוי ועל-ממלכה; לנתוש ולנתוץ ולהאביד: 8 ושב הגוי ההוא, מרעתו, אשר דברתי עליו; ונחמתי על-הרעה, אשר חשבתי לעשות לו: ס 9 ורגע אדבר, על-גוי ועל-ממלכה; לבנת ולנטע: 10 ועשה הרעה (הרע) בעיני, לבלתי שמע בקולי; ונחמתי על-הטובה, אשר אמרתי להיטיב אותו: ס 11 ועתה אמר-נא אל-איש-יהודה ועל-יושבי ירושלם לאמר, כה אמר יהוה, הנה אנכי יוצר עליכם רעה, וחשב עליכם מחשבה; שובו נא, איש מדרכו הרעה, והיטיבו דרכיכם ומעלליכם: 12 ואמרו נואש; כי-אחרי מחשבותינו נלך, ואיש שררות לבו-הרע נעשה: ס 13 לכן, כה אמר יהוה, שאלו-נא בגוים, מי שמע כאלה; שעררת עשתה מאד, בתולת ישראל: 14 היעזב מצור שדי שלג לבנון; אם-ינתשו, מים זרים קרים נוזלים: 15 כי-שכחני עמי לשוא יקטרו; ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם, ללכת נתיבות, דרך לא סלולה: 16 לשום ארצם לשמה שרוקת (שריקות) עולם; כל עובר עליה, ישם ויניד בראשו: 17 כרוח-קדים אפיצם לפני אויב; ערף ולא-פנים אראם ביום אידם: ס 18 ויאמרו, לכו ונחשבה על-ירמיהו מחשבות, כי לא-תאבד תורה מכהן, ועצה מחכם, ודבר מנביא; לכו ונכהו בלשון, ואל-נקשיבה אל-כל-דבריו: 19 הקשיבה יהוה אלי; ושמע לקול יריבי: 20 הישלם תחת-טובה רעה, כי-כרו שוחה לנפשי; זכר עמדי לפניך, לדבר עליהם טובה, להשיב את-חמתך מהם: 21 לכן תן את-בניהם לרעב, והגרם על-ידי-חרב, ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות, ואנשיהם, יהיו הרגי מות; בחוריהם, מכי-חרב במלחמה: 22 תשמע זעקה מבתיהם, כי-תביא עליהם גדוד פתאם; כי-כרו שיחה (שוחה) ללכדני, ופחים טמנו לרגלי: 23 ואתה יהוה ידעת את-כל-עצתם עלי למות, אל-תכפר על-עונם, וחטאתם מלפניך אל-תמחי; והיו (ויהיו) מכשלים לפניך, בעת אפך עשה בהם: ס