יט כה אמר יהוה, הלוך וקנית בקבק יוצר חרש; ומזקני העם, ומזקני הכהנים: 2 ויצאת אל-גיא בן-הנם, אשר פתח שער החרסות (החרסית); וקראת שם, את-הדברים אשר-אדבר אליך: 3 ואמרת שמעו דבר-יהוה, מלכי יהודה, וישבי ירושלם; כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, הנני מביא רעה על-המקום הזה, אשר כל-שמעה תצלנה אזניו: 4 יען אשר עזבני, וינכרו את-המקום הזה ויקטרו-בו לאלהים אחרים, אשר לא-ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה; ומלאו את-המקום הזה דם נקים: 5 ובנו את-במות הבעל, לשרף את-בניהם באש עלות לבעל; אשר לא-צויתי ולא דברתי, ולא עלתה על-לבי: פ
6 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה, ולא-יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן-הנם; כי אם-גיא ההרגה: 7 ובקתי את-עצת יהודה וירושלם במקום הזה, והפלתים בחרב לפני איביהם, וביד מבקשי נפשם; ונתתי את-נבלתם למאכל, לעוף השמים ולבהמת הארץ: 8 ושמתי את-העיר הזאת, לשמה ולשרקה; כל עבר עליה, ישם וישרק על-כל-מכתה: 9 והאכלתים את-בשר בניהם, ואת בשר בנתיהם, ואיש בשר-רעהו יאכלו; במצור ובמצוק, אשר יציקו להם איביהם ומבקשי נפשם: 10 ושברת הבקבק; לעיני האנשים, ההלכים אותך: 11 ואמרת אליהם כה-אמר יהוה צבאות, ככה אשבר את-העם הזה ואת-העיר הזאת, כאשר ישבר את-כלי היוצר, אשר לא-יוכל להרפה עוד; ובתפת יקברו, מאין מקום לקבור: 12 כן-אעשה למקום הזה נאם-יהוה וליושביו; ולתת את-העיר הזאת כתפת: 13 והיו בתי ירושלם, ובתי מלכי יהודה, כמקום התפת הטמאים; לכל הבתים, אשר קטרו על-גגתיהם לכל צבא השמים, והסך נסכים לאלהים אחרים: פ
14 ויבא ירמיהו מהתפת, אשר שלחו יהוה שם להנבא; ויעמד בחצר בית-יהוה, ויאמר אל-כל-העם: ס 15 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, הנני מבי (מביא) אל-העיר הזאת ועל-כל-עריה, את כל-הרעה, אשר דברתי עליה; כי הקשו את-ערפם, לבלתי שמוע את-דברי: