כג הוי רעים, מאבדים ומפצים את-צאן מרעיתי נאם-יהוה: 2 לכן כה-אמר יהוה אלהי ישראל, על-הרעים הרעים את-עמי, אתם הפצתם את-צאני ותדחום, ולא פקדתם אתם; הנני פקד עליכם את-רע מעלליכם נאם-יהוה: 3 ואני, אקבץ את-שארית צאני, מכל הארצות, אשר-הדחתי אתם שם; והשבתי אתהן על-נוהן ופרו ורבו: 4 והקמתי עליהם רעים ורעום; ולא-ייראו עוד ולא-יחתו ולא יפקדו נאם-יהוה: ס 5 הנה ימים באים נאם-יהוה, והקמתי לדוד צמח צדיק; ומלך מלך והשכיל, ועשה משפט וצדקה בארץ: 6 בימיו תושע יהודה, וישראל ישכן לבטח; וזה-שמו אשר-יקראו יהוה צדקנו: ס 7 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה; ולא-יאמרו עוד חי-יהוה, אשר העלה את-בני ישראל מארץ מצרים: 8 כי אם-חי-יהוה, אשר העלה ואשר הביא את-זרע בית ישראל מארץ צפונה, ומכל הארצות, אשר הדחתים שם; וישבו על-אדמתם: ס 9 לנבאים נשבר לבי בקרבי, רחפו כל-עצמותי, הייתי כאיש שכור, וכגבר עברו יין; מפני יהוה, ומפני דברי קדשו: 10 כי מנאפים מלאה הארץ, כי-מפני אלה אבלה הארץ, יבשו נאות מדבר; ותהי מרוצתם רעה, וגבורתם לא-כן: 11 כי-גם-נביא גם-כהן חנפו; גם-בביתי מצאתי רעתם נאם-יהוה: 12 לכן יהיה דרכם להם, כחלקלקות באפלה, ידחו ונפלו בה; כי-אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם-יהוה: 13 ובנביאי שמרון ראיתי תפלה; הנבאו בבעל, ויתעו את-עמי את-ישראל: ס 14 ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה, נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים, לבלתי-שבו, איש מרעתו; היו-לי כלם כסדם, וישביה כעמרה: ס 15 לכן כה-אמר יהוה צבאות על-הנבאים, הנני מאכיל אותם לענה, והשקתים מי-ראש; כי, מאת נביאי ירושלם, יצאה חנפה לכל-הארץ: פ
16 כה-אמר יהוה צבאות, אל-תשמעו על-דברי הנבאים הנבאים לכם, מהבלים המה אתכם; חזון לבם ידברו, לא מפי יהוה: 17 אמרים אמור למנאצי, דבר יהוה, שלום יהיה לכם; וכל הלך בשררות לבו אמרו, לא-תבוא עליכם רעה: 18 כי מי עמד בסוד יהוה, וירא וישמע את-דברו; מי-הקשיב דברי (דברו) וישמע: ס 19 הנה סערת יהוה, חמה יצאה, וסער מתחולל; על ראש רשעים יחול: 20 לא ישוב אף-יהוה, עד-עשתו ועד-הקימו מזמות לבו; באחרית הימים, תתבוננו בה בינה: 21 לא-שלחתי את-הנבאים והם רצו; לא-דברתי אליהם והם נבאו: 22 ואם-עמדו בסודי; וישמעו דברי את-עמי, וישבום מדרכם הרע, ומרע מעלליהם: ס 23 האלהי מקרב אני נאם-יהוה; ולא אלהי מרחק: 24 אם-יסתר איש במסתרים ואני לא-אראנו נאם-יהוה; הלוא את-השמים ואת-הארץ אני מלא נאם-יהוה: 25 שמעתי, את אשר-אמרו הנבאים, הנבאים בשמי שקר לאמר; חלמתי חלמתי: 26 עד-מתי, היש בלב הנבאים נבאי השקר; ונביאי תרמת לבם: 27 החשבים, להשכיח את-עמי שמי, בחלומתם, אשר יספרו איש לרעהו; כאשר שכחו אבותם את-שמי בבעל: 28 הנביא אשר-אתו חלום יספר חלום, ואשר דברי אתו, ידבר דברי אמת; מה-לתבן את-הבר נאם-יהוה: 29 הלוא כה דברי כאש נאם-יהוה; וכפטיש יפצץ סלע: ס 30 לכן הנני על-הנבאים נאם-יהוה; מגנבי דברי, איש מאת רעהו: 31 הנני על-הנביאם נאם-יהוה; הלקחים לשונם, וינאמו נאם: 32 הנני על-נבאי חלמות שקר נאם-יהוה, ויספרום ויתעו את-עמי, בשקריהם ובפחזותם; ואנכי לא-שלחתים ולא צויתים, והועיל לא-יועילו לעם-הזה נאם-יהוה: 33 וכי-ישאלך העם הזה או-הנביא או-כהן לאמר, מה-משא יהוה; ואמרת אליהם את-מה-משא, ונטשתי אתכם נאם-יהוה: 34 והנביא והכהן והעם, אשר יאמר משא יהוה; ופקדתי על-האיש ההוא ועל-ביתו: 35 כה תאמרו איש על-רעהו ואיש אל-אחיו; מה-ענה יהוה, ומה-דבר יהוה: 36 ומשא יהוה לא תזכרו-עוד; כי המשא, יהיה לאיש דברו, והפכתם, את-דברי אלהים חיים, יהוה צבאות אלהינו: 37 כה תאמר אל-הנביא; מה-ענך יהוה, ומה-דבר יהוה: 38 ואם-משא יהוה תאמרו, לכן, כה אמר יהוה, יען אמרכם את-הדבר הזה משא יהוה; ואשלח אליכם לאמר, לא תאמרו משא יהוה: 39 לכן הנני, ונשיתי אתכם נשא; ונטשתי אתכם, ואת-העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני: 40 ונתתי עליכם חרפת עולם; וכלמות עולם, אשר לא תשכח: ס