כה הדבר אשר-היה על-ירמיהו על-כל-עם יהודה, בשנה הרבעית, ליהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה; היא, השנה הראשנית, לנבוכדראצר מלך בבל: 2 אשר דבר ירמיהו הנביא על-כל-עם יהודה, ואל כל-ישבי ירושלם לאמר: 3 מן-שלש עשרה שנה ליאשיהו בן-אמון מלך יהודה ועד היום הזה, זה שלש ועשרים שנה, היה דבר-יהוה אלי; ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם: 4 ושלח יהוה אליכם את-כל-עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם; ולא-הטיתם את-אזנכם לשמע: 5 לאמר, שובו-נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם, ושבו על-האדמה, אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם; למן-עולם ועד-עולם: 6 ואל-תלכו, אחרי אלהים אחרים, לעבדם ולהשתחות להם; ולא-תכעיסו אותי במעשה ידיכם, ולא ארע לכם: 7 ולא-שמעתם אלי נאם-יהוה; למען הכעסוני (הכעיסני) במעשה ידיכם לרע לכם: ס 8 לכן כה אמר יהוה צבאות; יען אשר לא-שמעתם את-דברי: 9 הנני שלח ולקחתי את-כל-משפחות צפון נאם-יהוה, ואל-נבוכדראצר מלך-בבל עבדי, והבאתים על-הארץ הזאת ועל-ישביה, ועל כל-הגוים האלה סביב; והחרמתים, ושמתים לשמה ולשרקה, ולחרבות עולם: 10 והאבדתי מהם, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה; קול רחים ואור נר: 11 והיתה כל-הארץ הזאת, לחרבה לשמה; ועבדו הגוים האלה את-מלך בבל שבעים שנה: 12 והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על-מלך-בבל ועל-הגוי ההוא נאם-יהוה את-עונם ועל-ארץ כשדים; ושמתי אתו לשממות עולם: 13 והבאיתי (והבאתי) על-הארץ ההיא, את-כל-דברי אשר-דברתי עליה; את כל-הכתוב בספר הזה, אשר-נבא ירמיהו על-כל-הגוים: 14 כי עבדו-בם גם-המה גוים רבים, ומלכים גדולים; ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם: ס 15 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי, קח את-כוס היין החמה הזאת מידי; והשקיתה אתו את-כל-הגוים, אשר אנכי שלח אותך אליהם: 16 ושתו והתגעשו והתהללו; מפני החרב, אשר אנכי שלח בינתם: 17 ואקח את-הכוס מיד יהוה; ואשקה את-כל-הגוים, אשר-שלחני יהוה אליהם: 18 את-ירושלם ואת-ערי יהודה, ואת-מלכיה את-שריה; לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה: 19 את-פרעה מלך-מצרים ואת-עבדיו ואת-שריו ואת-כל-עמו: 20 ואת כל-הערב, ואת כל-מלכי ארץ העוץ; ואת, כל-מלכי ארץ פלשתים, ואת-אשקלון ואת-עזה ואת-עקרון, ואת שארית אשדוד: 21 את-אדום ואת-מואב ואת-בני עמון: 22 ואת כל-מלכי-צר, ואת כל-מלכי צידון; ואת מלכי האי, אשר בעבר הים: 23 ואת-דדן ואת-תימא ואת-בוז, ואת כל-קצוצי פאה: 24 ואת כל-מלכי ערב; ואת כל-מלכי הערב, השכנים במדבר: 25 ואת כל-מלכי זמרי, ואת כל-מלכי עילם, ואת כל-מלכי מדי: 26 ואת כל-מלכי הצפון, הקרבים והרחקים איש אל-אחיו, ואת כל-הממלכות הארץ, אשר על-פני האדמה; ומלך ששך ישתה אחריהם: 27 ואמרת אליהם ס כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, שתו ושכרו וקיו, ונפלו ולא תקומו; מפני החרב, אשר אנכי שלח ביניכם: 28 והיה, כי ימאנו לקחת-הכוס מידך לשתות; ואמרת אליהם, כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו: 29 כי הנה בעיר אשר נקרא-שמי עליה, אנכי מחל להרע, ואתם הנקה תנקו; לא תנקו, כי חרב, אני קרא על-כל-ישבי הארץ, נאם יהוה צבאות: 30 ואתה תנבא אליהם, את כל-הדברים האלה; ואמרת אליהם, יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאג ישאג על-נוהו, הידד כדרכים יענה, אל כל-ישבי הארץ: 31 בא שאון עד-קצה הארץ, כי ריב ליהוה בגוים, נשפט הוא לכל-בשר; הרשעים נתנם לחרב נאם-יהוה: ס 32 כה אמר יהוה צבאות, הנה רעה יצאת מגוי אל-גוי; וסער גדול, יעור מירכתי-ארץ: 33 והיו חללי יהוה ביום ההוא, מקצה הארץ ועד-קצה הארץ; לא יספדו, ולא יאספו ולא יקברו, לדמן על-פני האדמה יהיו: 34 הילילו הרעים וזעקו, והתפלשו אדירי הצאן, כי-מלאו ימיכם לטבוח; ותפוצותיכם, ונפלתם ככלי חמדה: 35 ואבד מנוס מן-הרעים; ופליטה מאדירי הצאן: 36 קול צעקת הרעים, ויללת אדירי הצאן; כי-שדד יהוה את-מרעיתם: 37 ונדמו נאות השלום; מפני חרון אף-יהוה: 38 עזב ככפיר סכו; כי-היתה ארצם לשמה, מפני חרון היונה, ומפני חרון אפו: פ