ל הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמר: 2 כה-אמר יהוה אלהי ישראל לאמר; כתב-לך, את כל-הדברים אשר-דברתי אליך אל-ספר: 3 כי הנה ימים באים נאם-יהוה, ושבתי את-שבות עמי ישראל ויהודה אמר יהוה; והשבתים, אל-הארץ אשר-נתתי לאבותם וירשוה: פ
4 ואלה הדברים, אשר דבר יהוה אל-ישראל ואל-יהודה: 5 כי-כה אמר יהוה, קול חרדה שמענו; פחד ואין שלום: 6 שאלו-נא וראו, אם-ילד זכר; מדוע ראיתי כל-גבר ידיו על-חלציו כיולדה, ונהפכו כל-פנים לירקון: 7 הוי, כי גדול היום ההוא מאין כמהו; ועת-צרה היא ליעקב, וממנה יושע: 8 והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות, אשבר עלו מעל צוארך, ומוסרותיך אנתק; ולא-יעבדו-בו עוד זרים: 9 ועבדו, את יהוה אלהיהם; ואת דוד מלכם, אשר אקים להם: ס 10 ואתה אל-תירא עבדי יעקב נאם-יהוה ואל-תחת ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק, ואת-זרעך מארץ שבים; ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד: 11 כי-אתך אני נאם-יהוה להושיעך; כי אעשה כלה בכל-הגוים אשר הפצותיך שם, אך אתך לא-אעשה כלה, ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך: פ
12 כי כה אמר יהוה אנוש לשברך; נחלה מכתך: 13 אין-דן דינך למזור; רפאות תעלה אין לך: 14 כל-מאהביך שכחוך, אותך לא ידרשו; כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי, על רב עונך, עצמו חטאתיך: 15 מה-תזעק על-שברך, אנוש מכאבך; על רב עונך, עצמו חטאתיך, עשיתי אלה לך: 16 לכן כל-אכליך יאכלו, וכל-צריך כלם בשבי ילכו; והיו שאסיך למשסה, וכל-בזזיך אתן לבז: 17 כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם-יהוה; כי נדחה קראו לך, ציון היא, דרש אין לה: ס 18 כה אמר יהוה, הנני-שב שבות אהלי יעקוב, ומשכנתיו ארחם; ונבנתה עיר על-תלה, וארמון על-משפטו ישב: 19 ויצא מהם תודה וקול משחקים; והרבתים ולא ימעטו, והכבדתים ולא יצערו: 20 והיו בניו כקדם, ועדתו לפני תכון; ופקדתי, על כל-לחציו: 21 והיה אדירו ממנו, ומשלו מקרבו יצא, והקרבתיו ונגש אלי; כי מי הוא-זה ערב את-לבו לגשת אלי נאם-יהוה: 22 והייתם לי לעם; ואנכי, אהיה לכם לאלהים: ס 23 הנה סערת יהוה, חמה יצאה, סער מתגורר; על ראש רשעים יחול: 24 לא ישוב, חרון אף-יהוה, עד-עשתו ועד-הקימו מזמות לבו; באחרית הימים תתבוננו בה: