לד הדבר אשר-היה אל-ירמיהו מאת יהוה; ונבוכדראצר מלך-בבל וכל-חילו וכל-ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל-העמים, נלחמים על-ירושלם ועל-כל-עריה לאמר: 2 כה-אמר יהוה אלהי ישראל, הלך ואמרת, אל-צדקיהו מלך יהודה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, הנני נתן את-העיר הזאת ביד מלך-בבל, ושרפה באש: 3 ואתה, לא תמלט מידו, כי תפש תתפש, ובידו תנתן; ועיניך את-עיני מלך-בבל תראינה, ופיהו את-פיך ידבר ובבל תבוא: 4 אך שמע דבר-יהוה, צדקיהו מלך יהודה; כה-אמר יהוה עליך, לא תמות בחרב: 5 בשלום תמות, וכמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר-היו לפניך, כן ישרפו-לך, והוי אדון יספדו-לך; כי-דבר אני-דברתי נאם-יהוה: ס 6 וידבר ירמיהו הנביא, אל-צדקיהו מלך יהודה; את כל-הדברים האלה בירושלם: 7 וחיל מלך-בבל, נלחמים על-ירושלם, ועל כל-ערי יהודה הנותרות; אל-לכיש ואל-עזקה, כי הנה, נשארו בערי יהודה ערי מבצר: פ
8 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו מאת יהוה; אחרי כרת המלך צדקיהו ברית, את-כל-העם אשר בירושלם, לקרא להם דרור: 9 לשלח איש את-עבדו ואיש את-שפחתו העברי והעבריה חפשים; לבלתי עבד-בם ביהודי אחיהו איש: 10 וישמעו כל-השרים וכל-העם אשר-באו בברית, לשלח איש את-עבדו ואיש את-שפחתו חפשים, לבלתי עבד-בם עוד; וישמעו וישלחו: 11 וישובו אחרי-כן, וישבו, את-העבדים ואת-השפחות, אשר שלחו חפשים; ויכבישום (ויכבשום), לעבדים ולשפחות: ס 12 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמר: 13 כה-אמר יהוה אלהי ישראל; אנכי, כרתי ברית את-אבותיכם, ביום הוצאי אותם מארץ מצרים, מבית עבדים לאמר: 14 מקץ שבע שנים תשלחו איש את-אחיו העברי אשר-ימכר לך, ועבדך שש שנים, ושלחתו חפשי מעמך; ולא-שמעו אבותיכם אלי, ולא הטו את-אזנם: 15 ותשבו אתם היום, ותעשו את-הישר בעיני, לקרא דרור איש לרעהו; ותכרתו ברית לפני, בבית אשר-נקרא שמי עליו: 16 ותשבו ותחללו את-שמי, ותשבו, איש את-עבדו ואיש את-שפחתו, אשר-שלחתם חפשים לנפשם; ותכבשו אתם, להיות לכם, לעבדים ולשפחות: ס 17 לכן כה-אמר יהוה, אתם לא-שמעתם אלי, לקרא דרור, איש לאחיו ואיש לרעהו; הנני קרא לכם דרור נאם-יהוה, אל-החרב אל-הדבר ואל-הרעב, ונתתי אתכם לזועה (לזעוה), לכל ממלכות הארץ: 18 ונתתי את-האנשים, העברים את-ברתי, אשר לא-הקימו את-דברי הברית, אשר כרתו לפני; העגל אשר כרתו לשנים, ויעברו בין בתריו: 19 שרי יהודה ושרי ירושלם, הסרסים והכהנים, וכל עם הארץ; העברים, בין בתרי העגל: 20 ונתתי אותם ביד איביהם, וביד מבקשי נפשם; והיתה נבלתם למאכל, לעוף השמים ולבהמת הארץ: 21 ואת-צדקיהו מלך-יהודה ואת-שריו, אתן ביד איביהם, וביד מבקשי נפשם; וביד חיל מלך בבל, העלים מעליכם: 22 הנני מצוה נאם-יהוה, והשבתים אל-העיר הזאת ונלחמו עליה, ולכדוה ושרפה באש; ואת-ערי יהודה אתן שממה מאין ישב: פ