לח וישמע שפטיה בן-מתן, וגדליהו בן-פשחור, ויוכל בן-שלמיהו, ופשחור בן-מלכיה; את-הדברים, אשר ירמיהו מדבר אל-כל-העם לאמר: ס 2 כה אמר יהוה, הישב בעיר הזאת, ימות בחרב ברעב ובדבר; והיצא אל-הכשדים יחיה (וחיה), והיתה-לו נפשו לשלל וחי: ס 3 כה אמר יהוה; הנתן תנתן העיר הזאת, ביד חיל מלך-בבל ולכדה: 4 ויאמרו השרים אל-המלך, יומת נא את-האיש הזה, כי-על-כן הוא-מרפא את-ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת, ואת ידי כל-העם, לדבר אליהם, כדברים האלה; כי האיש הזה, איננו דרש לשלום לעם הזה כי אם-לרעה: 5 ויאמר המלך צדקיהו, הנה-הוא בידכם; כי-אין המלך, יוכל אתכם דבר: 6 ויקחו את-ירמיהו, וישלכו אתו אל-הבור מלכיהו בן-המלך, אשר בחצר המטרה, וישלחו את-ירמיהו בחבלים; ובבור אין-מים כי אם-טיט, ויטבע ירמיהו בטיט: ס 7 וישמע עבד-מלך הכושי איש סריס, והוא בבית המלך, כי-נתנו את-ירמיהו אל-הבור; והמלך יושב בשער בנימן: 8 ויצא עבד-מלך מבית המלך; וידבר אל-המלך לאמר: 9 אדני המלך, הרעו האנשים האלה את כל-אשר עשו לירמיהו הנביא, את אשר-השליכו אל-הבור; וימת תחתיו מפני הרעב, כי אין הלחם עוד בעיר: 10 ויצוה המלך, את עבד-מלך הכושי לאמר; קח בידך מזה שלשים אנשים, והעלית את-ירמיהו הנביא מן-הבור בטרם ימות: 11 ויקח עבד-מלך את-האנשים בידו, ויבא בית-המלך אל-תחת האוצר, ויקח משם בלוי הסחבות (סחבות), ובלוי מלחים; וישלחם אל-ירמיהו אל-הבור בחבלים: 12 ויאמר עבד-מלך הכושי אל-ירמיהו, שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצלות ידיך, מתחת לחבלים; ויעש ירמיהו כן: 13 וימשכו את-ירמיהו בחבלים, ויעלו אתו מן-הבור; וישב ירמיהו, בחצר המטרה: ס 14 וישלח המלך צדקיהו, ויקח את-ירמיהו הנביא אליו, אל-מבוא השלישי, אשר בבית יהוה; ויאמר המלך אל-ירמיהו, שאל אני אתך דבר, אל-תכחד ממני דבר: 15 ויאמר ירמיהו אל-צדקיהו, כי אגיד לך, הלוא המת תמיתני; וכי איעצך, לא תשמע אלי: 16 וישבע המלך צדקיהו אל-ירמיהו בסתר לאמר; חי-יהוה את (זז) אשר עשה-לנו את-הנפש הזאת אם-אמיתך, ואם-אתנך, ביד האנשים האלה, אשר מבקשים את-נפשך: ס 17 ויאמר ירמיהו אל-צדקיהו כה-אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל, אם-יצא תצא אל-שרי מלך-בבל וחיתה נפשך, והעיר הזאת, לא תשרף באש; וחיתה אתה וביתך: 18 ואם לא-תצא, אל-שרי מלך בבל, ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים, ושרפוה באש; ואתה לא-תמלט מידם: ס 19 ויאמר המלך צדקיהו אל-ירמיהו; אני דאג את-היהודים, אשר נפלו אל-הכשדים, פן-יתנו אתי בידם והתעללו-בי: פ
20 ויאמר ירמיהו לא יתנו; שמע-נא בקול יהוה, לאשר אני דבר אליך, וייטב לך ותחי נפשך: 21 ואם-מאן אתה לצאת; זה הדבר, אשר הראני יהוה: 22 והנה כל-הנשים, אשר נשארו בבית מלך-יהודה, מוצאות אל-שרי מלך בבל; והנה אמרות, הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך, הטבעו בבץ רגלך נסגו אחור: 23 ואת-כל-נשיך ואת-בניך, מוצאים אל-הכשדים, ואתה לא-תמלט מידם; כי ביד מלך-בבל תתפש, ואת-העיר הזאת תשרף באש: פ
24 ויאמר צדקיהו אל-ירמיהו, איש אל-ידע בדברים-האלה ולא תמות: 25 וכי-ישמעו השרים כי-דברתי אתך, ובאו אליך ואמרו אליך הגידה-נא לנו מה-דברת אל-המלך אל-תכחד ממנו ולא נמיתך; ומה-דבר אליך המלך: 26 ואמרת אליהם, מפיל-אני תחנתי לפני המלך; לבלתי השיבני בית יהונתן למות שם: פ
27 ויבאו כל-השרים אל-ירמיהו וישאלו אתו, ויגד להם ככל-הדברים האלה, אשר צוה המלך; ויחרשו ממנו, כי לא-נשמע הדבר: פ
28 וישב ירמיהו בחצר המטרה, עד-יום אשר-נלכדה ירושלם; ס והיה כאשר נלכדה ירושלם: פ