מד הדבר אשר היה אל-ירמיהו, אל כל-היהודים, הישבים בארץ מצרים; הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף, ובארץ פתרוס לאמר: ס 2 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, אתם ראיתם, את כל-הרעה אשר הבאתי על-ירושלם, ועל כל-ערי יהודה; והנם חרבה היום הזה, ואין בהם יושב: 3 מפני רעתם, אשר עשו להכעסני, ללכת לקטר, לעבד לאלהים אחרים; אשר לא ידעום, המה אתם ואבתיכם: 4 ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנביאים, השכים ושלח לאמר; אל-נא תעשו, את דבר-התעבה הזאת אשר שנאתי: 5 ולא שמעו ולא-הטו את-אזנם, לשוב מרעתם; לבלתי קטר לאלהים אחרים: 6 ותתך חמתי ואפי, ותבער בערי יהודה, ובחצות ירושלם; ותהיינה לחרבה לשממה כיום הזה: ס 7 ועתה כה-אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל, למה אתם עשים רעה גדולה אל-נפשתכם, להכרית לכם איש-ואשה עולל ויונק מתוך יהודה; לבלתי הותיר לכם שארית: 8 להכעסני במעשי ידיכם, לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים, אשר-אתם באים לגור שם; למען הכרית לכם, ולמען היותכם לקללה ולחרפה, בכל גויי הארץ: 9 השכחתם את-רעות אבותיכם ואת-רעות מלכי יהודה, ואת רעות נשיו, ואת רעתכם, ואת רעת נשיכם; אשר עשו בארץ יהודה, ובחצות ירושלם: 10 לא דכאו, עד היום הזה; ולא יראו, ולא-הלכו בתורתי ובחקתי, אשר-נתתי לפניכם ולפני אבותיכם: ס 11 לכן, כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, הנני שם פני בכם לרעה; ולהכרית את-כל-יהודה: 12 ולקחתי את-שארית יהודה, אשר-שמו פניהם לבוא ארץ-מצרים לגור שם, ותמו כל בארץ מצרים יפלו, בחרב ברעב יתמו, מקטן ועד-גדול, בחרב וברעב ימתו; והיו לאלה לשמה, ולקללה ולחרפה: 13 ופקדתי, על היושבים בארץ מצרים, כאשר פקדתי על-ירושלם; בחרב ברעב ובדבר: 14 ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה, הבאים לגור-שם בארץ מצרים; ולשוב ארץ יהודה, אשר-המה מנשאים את-נפשם לשוב לשבת שם, כי לא-ישובו כי אם-פלטים: ס 15 ויענו את-ירמיהו, כל-האנשים הידעים כי-מקטרות נשיהם לאלהים אחרים, וכל-הנשים העמדות קהל גדול; וכל-העם הישבים בארץ-מצרים בפתרוס לאמר: 16 הדבר אשר-דברת אלינו בשם יהוה; איננו שמעים אליך: 17 כי עשה נעשה את-כל-הדבר אשר-יצא מפינו, לקטר למלכת השמים והסיך-לה נסכים, כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו, בערי יהודה, ובחצות ירושלם; ונשבע-לחם ונהיה טובים, ורעה לא ראינו: 18 ומן-אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך-לה נסכים חסרנו כל; ובחרב וברעב תמנו: 19 וכי-אנחנו מקטרים למלכת השמים, ולהסך לה נסכים; המבלעדי אנשינו, עשינו לה כונים להעצבה, והסך לה נסכים: פ
20 ויאמר ירמיהו אל-כל-העם; על-הגברים ועל-הנשים ועל-כל-העם, הענים אתו דבר לאמר: 21 הלוא את-הקטר, אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם, אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ; אתם זכר יהוה, ותעלה על-לבו: 22 ולא-יוכל יהוה עוד לשאת, מפני רע מעלליכם, מפני התועבת אשר עשיתם; ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה: 23 מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליהוה, ולא שמעתם בקול יהוה, ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם; על-כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה: ס 24 ויאמר ירמיהו אל-כל-העם, ואל כל-הנשים; שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה אשר בארץ מצרים: ס 25 כה-אמר יהוה-צבאות אלהי ישראל לאמר, אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר, עשה נעשה את-נדרינו, אשר נדרנו לקטר למלכת השמים, ולהסך לה נסכים; הקים תקימנה את-נדריכם, ועשה תעשינה את-נדריכם: פ
26 לכן שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה הישבים בארץ מצרים; הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יהוה, אם-יהיה עוד שמי נקרא בפי כל-איש יהודה, אמר חי-אדני יהוה בכל-ארץ מצרים: 27 הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה; ותמו כל-איש יהודה אשר בארץ-מצרים בחרב וברעב עד-כלותם: 28 ופליטי חרב ישבון מן-ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר; וידעו כל-שארית יהודה, הבאים לארץ-מצרים לגור שם, דבר-מי יקום ממני ומהם: 29 וזאת-לכם האות נאם-יהוה, כי-פקד אני עליכם במקום הזה; למען תדעו, כי קום יקומו דברי עליכם לרעה: ס 30 כה אמר יהוה, הנני נתן את-פרעה חפרע מלך-מצרים ביד איביו, וביד מבקשי נפשו; כאשר נתתי את-צדקיהו מלך-יהודה, ביד נבוכדראצר מלך-בבל איבו ומבקש נפשו: ס