מח למואב כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, הוי אל-נבו כי שדדה, הבישה נלכדה קריתים; הבישה המשגב וחתה: 2 אין עוד תהלת מואב, בחשבון, חשבו עליה רעה, לכו ונכריתנה מגוי; גם-מדמן תדמי, אחריך תלך חרב: 3 קול צעקה מחרונים; שד ושבר גדול: 4 נשברה מואב; השמיעו זעקה צעוריה (צעיריה): 5 כי מעלה הלחות (הלוחית), בבכי יעלה-בכי; כי במורד חורנים, צרי צעקת-שבר שמעו: 6 נסו מלטו נפשכם; ותהיינה כערוער במדבר: 7 כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך, גם-את תלכדי; ויצא כמיש (כמוש) בגולה, כהניו ושריו יחד (יחדיו): 8 ויבא שדד אל-כל-עיר, ועיר לא תמלט, ואבד העמק ונשמד המישר; אשר אמר יהוה: 9 תנו-ציץ למואב, כי נצא תצא; ועריה לשמה תהיינה, מאין יושב בהן: 10 ארור, עשה מלאכת יהוה רמיה; וארור מנע חרבו מדם: 11 שאנן מואב מנעוריו, ושקט הוא אל-שמריו, ולא-הורק מכלי אל-כלי, ובגולה לא הלך; על-כן, עמד טעמו בו, וריחו לא נמר: ס 12 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה, ושלחתי-לו צעים וצעהו; וכליו יריקו, ונבליהם ינפצו: 13 ובש מואב מכמוש; כאשר-בשו בית ישראל, מבית אל מבטחם: 14 איך תאמרו, גבורים אנחנו; ואנשי-חיל למלחמה: 15 שדד מואב ועריה עלה, ומבחר בחוריו ירדו לטבח; נאם-המלך, יהוה צבאות שמו: 16 קרוב איד-מואב לבוא; ורעתו, מהרה מאד: 17 נדו לו כל-סביביו, וכל ידעי שמו; אמרו, איכה נשבר מטה-עז, מקל תפארה: 18 רדי מכבוד ישבי (ושבי) בצמא, ישבת בת-דיבון; כי-שדד מואב עלה בך, שחת מבצריך: 19 אל-דרך עמדי וצפי יושבת ערוער; שאלי-נס ונמלטה, אמרי מה-נהיתה: 20 הביש מואב כי-חתה הילילי (הילילו) וזעקי (וזעקו); הגידו בארנון, כי שדד מואב: 21 ומשפט בא אל-ארץ המישר; אל-חלון ואל-יהצה ועל-מופעת (מיפעת): 22 ועל-דיבון ועל-נבו, ועל-בית דבלתים: 23 ועל קריתים ועל-בית גמול ועל-בית מעון: 24 ועל-קריות ועל-בצרה; ועל, כל-ערי ארץ מואב, הרחקות והקרבות: 25 נגדעה קרן מואב, וזרעו נשברה; נאם יהוה: 26 השכירהו כי על-יהוה הגדיל; וספק מואב בקיאו, והיה לשחק גם-הוא: 27 ואם לוא השחק, היה לך ישראל, אם-בגנבים נמצאה (נמצא); כי-מדי דבריך בו תתנודד: 28 עזבו ערים ושכנו בסלע, ישבי מואב; והיו כיונה, תקנן בעברי פי-פחת: 29 שמענו גאון-מואב גאה מאד; גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו: 30 אני ידעתי נאם-יהוה, עברתו ולא-כן; בדיו לא-כן עשו: 31 על-כן על-מואב איליל, ולמואב כלה אזעק; אל-אנשי קיר-חרש יהגה: 32 מבכי יעזר אבכה-לך הגפן שבמה, נטישתיך עברו ים, עד ים יעזר נגעו; על-קיצך ועל-בצירך שדד נפל: 33 ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב; ויין מיקבים השבתי, לא-ידרך הידד, הידד לא הידד: 34 מזעקת חשבון עד-אלעלה, עד-יהץ נתנו קולם, מצער עד-חרנים, עגלת שלשיה; כי גם-מי נמרים, למשמות יהיו: 35 והשבתי למואב נאם-יהוה; מעלה במה, ומקטיר לאלהיו: 36 על-כן לבי למואב כחללים יהמה, ולבי אל-אנשי קיר-חרש, כחלילים יהמה; על-כן יתרת עשה אבדו: 37 כי כל-ראש קרחה, וכל-זקן גרעה; על כל-ידים גדדת, ועל-מתנים שק: 38 על כל-גגות מואב וברחבתיה כלה מספד; כי-שברתי את-מואב, ככלי אין-חפץ בו נאם-יהוה: 39 איך חתה הילילו, איך הפנה-ערף מואב בוש; והיה מואב לשחק ולמחתה לכל-סביביו: ס 40 כי-כה אמר יהוה, הנה כנשר ידאה; ופרש כנפיו אל-מואב: 41 נלכדה הקריות, והמצדות נתפשה; והיה לב גבורי מואב ביום ההוא, כלב אשה מצרה: 42 ונשמד מואב מעם; כי על-יהוה הגדיל: 43 פחד ופחת ופח; עליך יושב מואב נאם-יהוה: 44 הניס (הנס) מפני הפחד יפל אל-הפחת, והעלה מן-הפחת, ילכד בפח; כי-אביא אליה אל-מואב שנת פקדתם נאם-יהוה: 45 בצל חשבון עמדו מכח נסים; כי-אש יצא מחשבון, ולהבה מבין סיחון, ותאכל פאת מואב, וקדקד בני שאון: 46 אוי-לך מואב, אבד עם-כמוש; כי-לקחו בניך בשבי, ובנתיך בשביה: 47 ושבתי שבות-מואב באחרית הימים נאם-יהוה; עד-הנה משפט מואב: ס