נ הדבר, אשר דבר יהוה אל-בבל אל-ארץ כשדים; ביד ירמיהו הנביא: 2 הגידו בגוים והשמיעו ושאו-נס, השמיעו אל-תכחדו; אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך, הבישו עצביה, חתו גלוליה: 3 כי עלה עליה גוי מצפון, הוא-ישית את-ארצה לשמה, ולא-יהיה יושב בה; מאדם ועד-בהמה נדו הלכו: 4 בימים ההמה ובעת ההיא נאם-יהוה, יבאו בני-ישראל המה ובני-יהודה יחדו; הלוך ובכו ילכו, ואת-יהוה אלהיהם יבקשו: 5 ציון ישאלו, דרך הנה פניהם; באו ונלוו אל-יהוה, ברית עולם לא תשכח: ס 6 צאן אבדות היה (היו) עמי, רעיהם התעום, הרים שובבים (שובבום); מהר אל-גבעה הלכו, שכחו רבצם: 7 כל-מוצאיהם אכלום, וצריהם אמרו לא נאשם; תחת, אשר חטאו ליהוה נוה-צדק, ומקוה אבותיהם יהוה: ס 8 נדו מתוך בבל, ומארץ כשדים יצאו (צאו); והיו כעתודים לפני-צאן: 9 כי הנה אנכי מעיר ומעלה על-בבל קהל-גוים גדלים מארץ צפון, וערכו לה, משם תלכד; חציו כגבור משכיל, לא ישוב ריקם: 10 והיתה כשדים לשלל; כל-שלליה ישבעו נאם-יהוה: 11 כי תשמחי (תשמחו) כי תעלזי (תעלזו), שסי נחלתי; כי תפושי (תפושו) כעגלה דשה, ותצהלי (ותצהלו) כאברים: 12 בושה אמכם מאד, חפרה יולדתכם; הנה אחרית גוים, מדבר ציה וערבה: 13 מקצף יהוה לא תשב, והיתה שממה כלה; כל עבר על-בבל, ישם וישרק על-כל-מכותיה: 14 ערכו על-בבל סביב כל-דרכי קשת, ידו אליה, אל-תחמלו אל-חץ; כי ליהוה חטאה: 15 הריעו עליה סביב נתנה ידה, נפלו אשויתיה (אשיותיה), נהרסו חומותיה; כי נקמת יהוה היא הנקמו בה, כאשר עשתה עשו-לה: 16 כרתו זורע מבבל, ותפש מגל בעת קציר; מפני חרב היונה, איש אל-עמו יפנו, ואיש לארצו ינסו: ס 17 שה פזורה ישראל אריות הדיחו; הראשון אכלו מלך אשור, וזה האחרון עצמו, נבוכדראצר מלך בבל: ס 18 לכן, כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, הנני פקד אל-מלך בבל ואל-ארצו; כאשר פקדתי אל-מלך אשור: 19 ושבבתי את-ישראל אל-נוהו, ורעה הכרמל והבשן; ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו: 20 בימים ההם ובעת ההיא נאם-יהוה, יבקש את-עון ישראל ואיננו, ואת-חטאת יהודה ולא תמצאינה; כי אסלח לאשר אשאיר: 21 על-הארץ מרתים עלה עליה, ואל-יושבי פקוד; חרב והחרם אחריהם נאם-יהוה, ועשה ככל אשר צויתיך: ס 22 קול מלחמה בארץ; ושבר גדול: 23 איך נגדע וישבר, פטיש כל-הארץ; איך היתה לשמה בבל בגוים: 24 יקשתי לך וגם-נלכדת בבל, ואת לא ידעת; נמצאת וגם-נתפשת, כי ביהוה התגרית: 25 פתח יהוה את-אוצרו, ויוצא את-כלי זעמו; כי-מלאכה היא, לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים: 26 באו-לה מקץ פתחו מאבסיה, סלוה כמו-ערמים והחרימוה; אל-תהי-לה שארית: 27 חרבו כל-פריה, ירדו לטבח; הוי עליהם, כי-בא יומם עת פקדתם: ס 28 קול נסים ופלטים מארץ בבל; להגיד בציון, את-נקמת יהוה אלהינו, נקמת היכלו: 29 השמיעו אל-בבל רבים כל-דרכי קשת חנו עליה סביב, אל-יהי-זז (לה) פלטה, שלמו-לה כפעלה, ככל אשר עשתה עשו-לה; כי אל-יהוה זדה אל-קדוש ישראל: 30 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה; וכל-אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם-יהוה: ס 31 הנני אליך זדון, נאם-אדני יהוה צבאות; כי בא יומך עת פקדתיך: 32 וכשל זדון ונפל, ואין לו מקים; והצתי אש בעריו, ואכלה כל-סביבתיו: ס 33 כה אמר יהוה צבאות, עשוקים בני-ישראל ובני-יהודה יחדו; וכל-שביהם החזיקו בם, מאנו שלחם: 34 גאלם חזק, יהוה צבאות שמו, ריב יריב את-ריבם; למען הרגיע את-הארץ, והרגיז לישבי בבל: 35 חרב על-כשדים נאם-יהוה; ואל-ישבי בבל, ואל-שריה ואל-חכמיה: 36 חרב אל-הבדים ונאלו; חרב אל-גבוריה וחתו: 37 חרב אל-סוסיו ואל-רכבו, ואל-כל-הערב אשר בתוכה והיו לנשים; חרב אל-אוצרתיה ובזזו: 38 חרב אל-מימיה ויבשו; כי ארץ פסלים היא, ובאימים יתהללו: 39 לכן, ישבו ציים את-איים, וישבו בה בנות יענה; ולא-תשב עוד לנצח, ולא תשכון עד-דור ודור: 40 כמהפכת אלהים את-סדם ואת-עמרה ואת-שכניה נאם-יהוה; לא-ישב שם איש, ולא-יגור בה בן-אדם: 41 הנה עם בא מצפון; וגוי גדול ומלכים רבים, יערו מירכתי-ארץ: 42 קשת וכידן יחזיקו, אכזרי המה ולא ירחמו, קולם כים יהמה, ועל-סוסים ירכבו; ערוך, כאיש למלחמה, עליך בת-בבל: 43 שמע מלך-בבל את-שמעם ורפו ידיו; צרה החזיקתהו, חיל כיולדה: 44 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל-נוה איתן, כי-ארגעה ארוצם (אריצם) מעליה, ומי בחור אליה אפקד; כי מי כמוני ומי יועדני, ומי-זה רעה, אשר יעמד לפני: 45 לכן שמעו עצת-יהוה, אשר יעץ אל-בבל, ומחשבותיו, אשר חשב אל-ארץ כשדים; אם-לא יסחבום צעירי הצאן, אם-לא ישים עליהם נוה: 46 מקול נתפשה בבל, נרעשה הארץ; וזעקה בגוים נשמע: ס