נא כה אמר יהוה, הנני מעיר על-בבל, ואל-ישבי לב קמי; רוח משחית: 2 ושלחתי לבבל זרים וזרוה, ויבקקו את-ארצה; כי-היו עליה מסביב ביום רעה: 3 אל-ידרך ידרך (זז) הדרך קשתו, ואל-יתעל בסרינו; ואל-תחמלו אל-בחריה, החרימו כל-צבאה: 4 ונפלו חללים בארץ כשדים; ומדקרים בחוצותיה: 5 כי לא-אלמן ישראל ויהודה מאלהיו, מיהוה צבאות; כי ארצם מלאה אשם, מקדוש ישראל: 6 נסו מתוך בבל, ומלטו איש נפשו, אל-תדמו בעונה; כי עת נקמה היא ליהוה, גמול הוא משלם לה: 7 כוס-זהב בבל ביד-יהוה, משכרת כל-הארץ; מיינה שתו גוים, על-כן יתהללו גוים: 8 פתאם נפלה בבל ותשבר; הילילו עליה, קחו צרי למכאובה, אולי תרפא: 9 רפאנו (רפינו) את-בבל ולא נרפתה, עזבוה ונלך איש לארצו; כי-נגע אל-השמים משפטה, ונשא עד-שחקים: 10 הוציא יהוה את-צדקתינו; באו ונספרה בציון, את-מעשה יהוה אלהינו: 11 הברו החצים מלאו השלטים, העיר יהוה, את-רוח מלכי מדי, כי-על-בבל מזמתו להשחיתה; כי-נקמת יהוה היא, נקמת היכלו: 12 אל-חומת בבל שאו-נס, החזיקו המשמר, הקימו שמרים, הכינו הארבים; כי גם-זמם יהוה, גם-עשה את אשר-דבר אל-ישבי בבל: 13 שכנתי (שכנת) על-מים רבים, רבת אוצרת; בא קצך אמת בצעך: 14 נשבע יהוה צבאות בנפשו; כי אם-מלאתיך אדם כילק, וענו עליך הידד: ס 15 עשה ארץ בכחו, מכין תבל בחכמתו; ובתבונתו נטה שמים: 16 לקול תתו המון מים בשמים, ויעל נשאים מקצה-ארץ; ברקים למטר עשה, ויצא רוח מאצרתיו: 17 נבער כל-אדם מדעת, הביש כל-צרף מפסל; כי שקר נסכו ולא-רוח בם: 18 הבל המה, מעשה תעתעים; בעת פקדתם יאבדו: 19 לא-כאלה חלק יעקוב, כי-יוצר הכל הוא, ושבט נחלתו; יהוה צבאות שמו: ס 20 מפץ-אתה לי, כלי מלחמה; ונפצתי בך גוים, והשחתי בך ממלכות: 21 ונפצתי בך, סוס ורכבו; ונפצתי בך, רכב ורכבו: 22 ונפצתי בך איש ואשה, ונפצתי בך זקן ונער; ונפצתי בך, בחור ובתולה: 23 ונפצתי בך רעה ועדרו, ונפצתי בך אכר וצמדו; ונפצתי בך, פחות וסגנים: 24 ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים, את כל-רעתם אשר-עשו בציון לעיניכם; נאם יהוה: ס 25 הנני אליך הר המשחית נאם-יהוה, המשחית את-כל-הארץ; ונטיתי את-ידי עליך, וגלגלתיך מן-הסלעים, ונתתיך להר שרפה: 26 ולא-יקחו ממך אבן לפנה, ואבן למוסדות; כי-שממות עולם תהיה נאם-יהוה: 27 שאו-נס בארץ, תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים, השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז; פקדו עליה טפסר, העלו-סוס כילק סמר: 28 קדשו עליה גוים את-מלכי מדי, את-פחותיה ואת-כל-סגניה; ואת כל-ארץ ממשלתו: 29 ותרעש הארץ ותחל; כי קמה על-בבל מחשבות יהוה, לשום את-ארץ בבל לשמה מאין יושב: 30 חדלו גבורי בבל להלחם, ישבו במצדות, נשתה גבורתם היו לנשים; הציתו משכנתיה נשברו בריחיה: 31 רץ לקראת-רץ ירוץ, ומגיד לקראת מגיד; להגיד למלך בבל, כי-נלכדה עירו מקצה: 32 והמעברות נתפשו, ואת-האגמים שרפו באש; ואנשי המלחמה נבהלו: ס 33 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, בת-בבל כגרן עת הדריכה; עוד מעט, ובאה עת-הקציר לה: 34 אכלנו (אכלני) הממנו (הממני), נבוכדראצר מלך בבל, הציגנו (הציגני) כלי ריק, בלענו (בלעני) כתנין, מלא כרשו מעדני; הדיחנו (הדיחני): 35 חמסי ושארי על-בבל, תאמר ישבת ציון; ודמי אל-ישבי כשדים, תאמר ירושלם: ס 36 לכן, כה אמר יהוה, הנני-רב את-ריבך, ונקמתי את-נקמתך; והחרבתי את-ימה, והבשתי את-מקורה: 37 והיתה בבל לגלים מעון-תנים שמה ושרקה מאין יושב: 38 יחדו ככפרים ישאגו; נערו כגורי אריות: 39 בחמם אשית את-משתיהם, והשכרתים למען יעלזו, וישנו שנת-עולם ולא יקיצו; נאם יהוה: 40 אורידם ככרים לטבוח; כאילים עם-עתודים: 41 איך נלכדה ששך, ותתפש תהלת כל-הארץ; איך היתה לשמה בבל בגוים: 42 עלה על-בבל הים; בהמון גליו נכסתה: 43 היו עריה לשמה, ארץ ציה וערבה; ארץ, לא-ישב בהן כל-איש, ולא-יעבר בהן בן-אדם: 44 ופקדתי על-בל בבבל, והצאתי את-בלעו מפיו, ולא-ינהרו אליו עוד גוים; גם-חומת בבל נפלה: 45 צאו מתוכה עמי, ומלטו איש את-נפשו; מחרון אף-יהוה: 46 ופן-ירך לבבכם ותיראו, בשמועה הנשמעת בארץ; ובא בשנה השמועה, ואחריו בשנה השמועה, וחמס בארץ, ומשל על-משל: 47 לכן הנה ימים באים, ופקדתי על-פסילי בבל, וכל-ארצה תבוש; וכל-חלליה יפלו בתוכה: 48 ורננו על-בבל שמים וארץ, וכל אשר בהם; כי מצפון יבוא-לה השודדים נאם-יהוה: 49 גם-בבל לנפל חללי ישראל; גם-לבבל נפלו חללי כל-הארץ: 50 פלטים מחרב, הלכו אל-תעמדו; זכרו מרחוק את-יהוה, וירושלם תעלה על-לבבכם: 51 בשנו כי-שמענו חרפה, כסתה כלמה פנינו; כי באו זרים, על-מקדשי בית יהוה: ס 52 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה, ופקדתי על-פסיליה; ובכל-ארצה יאנק חלל: 53 כי-תעלה בבל השמים, וכי תבצר מרום עזה; מאתי, יבאו שדדים לה נאם-יהוה: ס 54 קול זעקה מבבל; ושבר גדול מארץ כשדים: 55 כי-שדד יהוה את-בבל, ואבד ממנה קול גדול; והמו גליהם כמים רבים, נתן שאון קולם: 56 כי בא עליה על-בבל שודד, ונלכדו גבוריה, חתתה קשתותם; כי אל גמלות יהוה שלם ישלם: 57 והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה, וישנו שנת-עולם ולא יקיצו; נאם-המלך, יהוה צבאות שמו: ס 58 כה-אמר יהוה צבאות, חמות בבל הרחבה ערער תתערער, ושעריה הגבהים באש יצתו; ויגעו עמים בדי-ריק ולאמים בדי-אש ויעפו: ס 59 הדבר אשר-צוה ירמיהו הנביא, את-שריה בן-נריה בן-מחסיה, בלכתו את-צדקיהו מלך-יהודה בבל, בשנת הרבעית למלכו; ושריה שר מנוחה: 60 ויכתב ירמיהו, את כל-הרעה אשר-תבוא אל-בבל אל-ספר אחד; את כל-הדברים האלה, הכתבים אל-בבל: 61 ויאמר ירמיהו אל-שריה; כבאך בבל, וראית, וקראת, את כל-הדברים האלה: 62 ואמרת, יהוה אתה דברת אל-המקום הזה להכריתו, לבלתי היות-בו יושב, למאדם ועד-בהמה; כי-שממות עולם תהיה: 63 והיה ככלתך, לקרא את-הספר הזה; תקשר עליו אבן, והשלכתו אל-תוך פרת: 64 ואמרת, ככה תשקע בבל ולא-תקום מפני הרעה, אשר אנכי מביא עליה ויעפו; עד-הנה דברי ירמיהו: ס