ז הדבר אשר היה אל-ירמיהו, מאת יהוה לאמר: 2 עמד, בשער בית יהוה, וקראת שם, את-הדבר הזה; ואמרת שמעו דבר-יהוה, כל-יהודה הבאים בשערים האלה, להשתחות ליהוה: ס 3 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, היטיבו דרכיכם ומעלליכם; ואשכנה אתכם, במקום הזה: 4 אל-תבטחו לכם, אל-דברי השקר לאמר; היכל יהוה היכל יהוה, היכל יהוה המה: 5 כי אם-היטיב תיטיבו, את-דרכיכם ואת-מעלליכם; אם-עשו תעשו משפט, בין איש ובין רעהו: 6 גר יתום ואלמנה לא תעשקו, ודם נקי, אל-תשפכו במקום הזה; ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם: 7 ושכנתי אתכם במקום הזה, בארץ אשר נתתי לאבותיכם; למן-עולם ועד-עולם: 8 הנה אתם בטחים לכם, על-דברי השקר; לבלתי הועיל: 9 הגנב רצח ונאף, והשבע לשקר וקטר לבעל; והלך, אחרי אלהים אחרים אשר לא-ידעתם: 10 ובאתם ועמדתם לפני, בבית הזה אשר נקרא-שמי עליו, ואמרתם נצלנו; למען עשות, את כל-התועבות האלה: 11 המערת פרצים, היה הבית הזה אשר-נקרא-שמי עליו בעיניכם; גם אנכי הנה ראיתי נאם-יהוה: ס 12 כי לכו-נא, אל-מקומי אשר בשילו, אשר שכנתי שמי שם בראשונה; וראו את אשר-עשיתי לו, מפני רעת עמי ישראל: 13 ועתה, יען עשותכם את-כל-המעשים האלה נאם-יהוה; ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם, ואקרא אתכם ולא עניתם: 14 ועשיתי לבית אשר נקרא-שמי עליו, אשר אתם בטחים בו, ולמקום, אשר-נתתי לכם ולאבותיכם; כאשר עשיתי לשלו: 15 והשלכתי אתכם מעל פני; כאשר השלכתי את-כל-אחיכם, את כל-זרע אפרים: ס 16 ואתה אל-תתפלל בעד-העם הזה, ואל-תשא בעדם רנה ותפלה ואל-תפגע-בי; כי-אינני שמע אתך: 17 האינך ראה, מה המה עשים בערי יהודה; ובחצות ירושלם: 18 הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את-האש, והנשים לשות בצק; לעשות כונים למלכת השמים, והסך נסכים לאלהים אחרים, למען הכעסני: 19 האתי הם מכעסים נאם-יהוה; הלוא אתם, למען בשת פניהם: ס 20 לכן כה-אמר אדני יהוה, הנה אפי וחמתי נתכת אל-המקום הזה, על-האדם ועל-הבהמה, ועל-עץ השדה ועל-פרי האדמה; ובערה ולא תכבה: ס 21 כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל; עלותיכם ספו על-זבחיכם ואכלו בשר: 22 כי לא-דברתי את-אבותיכם ולא צויתים, ביום הוציא (הוציאי) אותם מארץ מצרים; על-דברי עולה וזבח: 23 כי אם-את-הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי, והייתי לכם לאלהים, ואתם תהיו-לי לעם; והלכתם, בכל-הדרך אשר אצוה אתכם, למען ייטב לכם: 24 ולא שמעו ולא-הטו את-אזנם, וילכו במעצות, בשררות לבם הרע; ויהיו לאחור ולא לפנים: 25 למן-היום, אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים, עד היום הזה; ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנביאים, יום השכם ושלח: 26 ולוא שמעו אלי, ולא הטו את-אזנם; ויקשו את-ערפם, הרעו מאבותם: 27 ודברת אליהם את-כל-הדברים האלה, ולא ישמעו אליך; וקראת אליהם ולא יענוכה: 28 ואמרת אליהם, זה הגוי אשר לוא-שמעו, בקול יהוה אלהיו, ולא לקחו מוסר; אבדה האמונה, ונכרתה מפיהם: ס 29 גזי נזרך והשליכי, ושאי על-שפים קינה; כי מאס יהוה, ויטש את-דור עברתו: 30 כי-עשו בני-יהודה הרע בעיני נאום-יהוה; שמו שקוציהם, בבית אשר-נקרא-שמי עליו לטמאו: 31 ובנו במות התפת, אשר בגיא בן-הנם, לשרף את-בניהם ואת-בנתיהם באש; אשר לא צויתי, ולא עלתה על-לבי: ס 32 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה, ולא-יאמר עוד התפת וגיא בן-הנם, כי אם-גיא ההרגה; וקברו בתפת מאין מקום: 33 והיתה נבלת העם הזה למאכל, לעוף השמים ולבהמת הארץ; ואין מחריד: 34 והשבתי מערי יהודה, ומחצות ירושלם, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה; כי לחרבה תהיה הארץ: