ח בעת ההיא נאם-יהוה ויציאו (יוציאו) את-עצמות מלכי-יהודה ואת-עצמות-שריו ואת-עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים, ואת עצמות יושבי-ירושלם מקבריהם: 2 ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים, אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם, ואשר דרשום, ואשר השתחוו להם; לא יאספו ולא יקברו, לדמן על-פני האדמה יהיו: 3 ונבחר מות מחיים, לכל, השארית הנשארים, מן-המשפחה הרעה הזאת; בכל-המקמות הנשארים אשר הדחתים שם, נאם יהוה צבאות: ס 4 ואמרת אליהם, כה אמר יהוה, היפלו ולא יקומו; אם-ישוב ולא ישוב: 5 מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת; החזיקו בתרמית, מאנו לשוב: 6 הקשבתי ואשמע לוא-כן ידברו, אין איש, נחם על-רעתו, לאמר מה עשיתי; כלה, שב במרצותם (במרוצתם), כסוס שוטף במלחמה: 7 גם-חסידה בשמים, ידעה מועדיה, ותר וסוס (וסיס) ועגור, שמרו את-עת באנה; ועמי לא ידעו, את משפט יהוה: 8 איכה תאמרו חכמים אנחנו, ותורת יהוה אתנו; אכן הנה לשקר עשה, עט שקר ספרים: 9 הבישו חכמים, חתו וילכדו; הנה בדבר-יהוה מאסו, וחכמת-מה להם: ס 10 לכן אתן את-נשיהם לאחרים, שדותיהם ליורשים, כי מקטן ועד-גדול, כלה בצע בצע; מנביא ועד-כהן, כלה עשה שקר: 11 וירפו את-שבר בת-עמי על-נקלה, לאמר שלום שלום; ואין שלום: 12 הבשו כי תועבה עשו; גם-בוש לא-יבשו, והכלם לא ידעו, לכן יפלו בנפלים, בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה: ס 13 אסף אסיפם נאם-יהוה; אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, והעלה נבל, ואתן להם יעברום: 14 על-מה אנחנו ישבים, האספו, ונבוא אל-ערי המבצר ונדמה-שם; כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי-ראש, כי חטאנו ליהוה: 15 קוה לשלום ואין טוב; לעת מרפה והנה בעתה: 16 מדן נשמע נחרת סוסיו, מקול מצהלות אביריו, רעשה כל-הארץ; ויבואו, ויאכלו ארץ ומלואה, עיר וישבי בה: ס 17 כי הנני משלח בכם, נחשים צפענים, אשר אין-להם לחש; ונשכו אתכם נאם-יהוה: ס 18 מבליגיתי עלי יגון; עלי לבי דוי: 19 הנה-קול שועת בת-עמי, מארץ מרחקים, היהוה אין בציון, אם-מלכה אין בה; מדוע, הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר: 20 עבר קציר כלה קיץ; ואנחנו לוא נושענו: 21 על-שבר בת-עמי השברתי; קדרתי שמה החזקתני: 22 הצרי אין בגלעד, אם-רפא אין שם; כי, מדוע לא עלתה, ארכת בת-עמי: 23 מי-יתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה; ואבכה יומם ולילה, את חללי בת-עמי: