ט מי-יתנני במדבר, מלון ארחים, ואעזבה את-עמי, ואלכה מאתם; כי כלם מנאפים, עצרת בגדים: 2 וידרכו את-לשונם קשתם שקר, ולא לאמונה גברו בארץ; כי מרעה אל-רעה יצאו ואתי לא-ידעו נאם-יהוה: ס 3 איש מרעהו השמרו, ועל-כל-אח אל-תבטחו; כי כל-אח עקוב יעקב, וכל-רע רכיל יהלך: 4 ואיש ברעהו יהתלו, ואמת לא ידברו; למדו לשונם דבר-שקר העוה נלאו: 5 שבתך בתוך מרמה; במרמה מאנו דעת-אותי נאם-יהוה: ס 6 לכן, כה אמר יהוה צבאות, הנני צורפם ובחנתים; כי-איך אעשה, מפני בת-עמי: 7 חץ שוחט (שחוט) לשונם מרמה דבר; בפיו, שלום את-רעהו ידבר, ובקרבו ישים ארבו: 8 העל-אלה לא-אפקד-בם נאם-יהוה; אם בגוי אשר-כזה, לא תתנקם נפשי: ס 9 על-ההרים אשא בכי ונהי, ועל-נאות מדבר קינה, כי נצתו מבלי-איש עבר, ולא שמעו קול מקנה; מעוף השמים ועד-בהמה, נדדו הלכו: 10 ונתתי את-ירושלם לגלים מעון תנים; ואת-ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב: ס 11 מי-האיש החכם ויבן את-זאת, ואשר דבר פי-יהוה אליו ויגדה; על-מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עבר: ס 12 ויאמר יהוה, על-עזבם את-תורתי, אשר נתתי לפניהם; ולא-שמעו בקולי ולא-הלכו בה: 13 וילכו, אחרי שררות לבם; ואחרי הבעלים, אשר למדום אבותם: ס 14 לכן, כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, הנני מאכילם את-העם הזה לענה; והשקיתים מי-ראש: 15 והפצותים בגוים, אשר לא ידעו, המה ואבותם; ושלחתי אחריהם את-החרב, עד כלותי אותם: פ
16 כה אמר יהוה צבאות, התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה; ואל-החכמות שלחו ותבואנה: 17 ותמהרנה ותשנה עלינו נהי; ותרדנה עינינו דמעה, ועפעפינו יזלו-מים: 18 כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו; בשנו מאד כי-עזבנו ארץ, כי השליכו משכנותינו: ס 19 כי-שמענה נשים דבר-יהוה, ותקח אזנכם דבר-פיו; ולמדנה בנותיכם נהי, ואשה רעותה קינה: 20 כי-עלה מות בחלונינו, בא בארמנותינו; להכרית עולל מחוץ, בחורים מרחבות: 21 דבר, כה נאם-יהוה, ונפלה נבלת האדם, כדמן על-פני השדה; וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף: ס 22 כה אמר יהוה, אל-יתהלל חכם בחכמתו, ואל-יתהלל הגבור בגבורתו; אל-יתהלל עשיר בעשרו: 23 כי אם-בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידע אותי, כי אני יהוה, עשה חסד משפט וצדקה בארץ; כי-באלה חפצתי נאם-יהוה: ס 24 הנה ימים באים נאם-יהוה; ופקדתי, על-כל-מול בערלה: 25 על-מצרים ועל-יהודה, ועל-אדום ועל-בני עמון ועל-מואב, ועל כל-קצוצי פאה, הישבים במדבר; כי כל-הגוים ערלים, וכל-בית ישראל ערלי-לב: ס