ד כי, הנה בימים ההמה ובעת ההיא; אשר אשוב (אשיב) את-שבות יהודה וירושלם: 2 וקבצתי את-כל-הגוים, והורדתים, אל-עמק יהושפט; ונשפטתי עמם שם, על-עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים, ואת-ארצי חלקו: 3 ואל-עמי ידו גורל; ויתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו: 4 וגם מה-אתם לי צר וצידון, וכל גלילות פלשת; הגמול, אתם משלמים עלי, ואם-גמלים אתם עלי, קל מהרה, אשיב גמלכם בראשכם: 5 אשר-כספי וזהבי לקחתם; ומחמדי הטבים, הבאתם להיכליכם: 6 ובני יהודה ובני ירושלם, מכרתם לבני היונים; למען הרחיקם מעל גבולם: 7 הנני מעירם, מן-המקום, אשר-מכרתם אתם שמה; והשבתי גמלכם בראשכם: 8 ומכרתי את-בניכם ואת-בנותיכם, ביד בני יהודה, ומכרום לשבאים אל-גוי רחוק; כי יהוה דבר: ס 9 קראו-זאת בגוים, קדשו מלחמה; העירו הגבורים, יגשו יעלו, כל אנשי המלחמה: 10 כתו אתיכם לחרבות, ומזמרתיכם לרמחים; החלש, יאמר גבור אני: 11 עושו ובאו כל-הגוים מסביב ונקבצו; שמה הנחת יהוה גבוריך: 12 יעורו ויעלו הגוים, אל-עמק יהושפט; כי שם, אשב לשפט את-כל-הגוים מסביב: 13 שלחו מגל, כי בשל קציר; באו רדו כי-מלאה גת, השיקו היקבים, כי רבה רעתם: 14 המונים המונים, בעמק החרוץ; כי קרוב יום יהוה, בעמק החרוץ: 15 שמש וירח קדרו; וכוכבים אספו נגהם: 16 ויהוה מציון ישאג, ומירושלם יתן קולו, ורעשו שמים וארץ; ויהוה מחסה לעמו, ומעוז לבני ישראל: 17 וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם, שכן בציון הר-קדשי; והיתה ירושלם קדש, וזרים לא-יעברו-בה עוד: ס 18 והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל-אפיקי יהודה ילכו מים; ומעין, מבית יהוה יצא, והשקה את-נחל השטים: 19 מצרים לשממה תהיה, ואדום למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה, אשר-שפכו דם-נקיא בארצם: 20 ויהודה לעולם תשב; וירושלם לדור ודור: 21 ונקיתי דמם לא-נקיתי; ויהוה שכן בציון: