א ויהי דבר-יהוה, אל-יונה בן-אמתי לאמר: 2 קום לך אל-נינוה העיר הגדולה וקרא עליה; כי-עלתה רעתם לפני: 3 ויקם יונה לברח תרשישה, מלפני יהוה; וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש, ויתן שכרה וירד בה לבוא עמהם תרשישה, מלפני יהוה: 4 ויהוה, הטיל רוח-גדולה אל-הים, ויהי סער-גדול בים; והאניה, חשבה להשבר: 5 וייראו המלחים, ויזעקו איש אל-אלהיו, ויטלו את-הכלים אשר באניה אל-הים, להקל מעליהם; ויונה, ירד אל-ירכתי הספינה, וישכב וירדם: 6 ויקרב אליו רב החבל, ויאמר לו מה-לך נרדם; קום קרא אל-אלהיך, אולי יתעשת האלהים לנו ולא נאבד: 7 ויאמרו איש אל-רעהו, לכו ונפילה גורלות, ונדעה, בשלמי הרעה הזאת לנו; ויפלו גורלות, ויפל הגורל על-יונה: 8 ויאמרו אליו, הגידה-נא לנו, באשר למי-הרעה הזאת לנו; מה-מלאכתך ומאין תבוא, מה ארצך, ואי-מזה עם אתה: 9 ויאמר אליהם עברי אנכי; ואת-יהוה אלהי השמים אני ירא, אשר-עשה את-הים ואת-היבשה: 10 וייראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו מה-זאת עשית; כי-ידעו האנשים, כי-מלפני יהוה הוא ברח, כי הגיד להם: 11 ויאמרו אליו מה-נעשה לך, וישתק הים מעלינו; כי הים הולך וסער: 12 ויאמר אליהם, שאוני והטילני אל-הים, וישתק הים מעליכם; כי יודע אני, כי בשלי, הסער הגדול הזה עליכם: 13 ויחתרו האנשים, להשיב אל-היבשה ולא יכלו; כי הים, הולך וסער עליהם: 14 ויקראו אל-יהוה ויאמרו, אנה יהוה אל-נא נאבדה, בנפש האיש הזה, ואל-תתן עלינו דם נקיא; כי-אתה יהוה, כאשר חפצת עשית: 15 וישאו את-יונה, ויטלהו אל-הים; ויעמד הים מזעפו: 16 וייראו האנשים יראה גדולה את-יהוה; ויזבחו-זבח ליהוה, וידרו נדרים: