א בחדש השמיני, בשנת שתים לדריוש; היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיה, בן-עדו הנביא לאמר: 2 קצף יהוה על-אבותיכם קצף: 3 ואמרת אלהם, כה אמר יהוה צבאות, שובו אלי, נאם יהוה צבאות; ואשוב אליכם, אמר יהוה צבאות: 4 אל-תהיו כאבתיכם אשר קראו-אליהם הנביאים הראשנים לאמר, כה אמר יהוה צבאות, שובו נא מדרכיכם הרעים, ומעליליכם (ומעלליכם) הרעים; ולא שמעו ולא-הקשיבו אלי נאם-יהוה: 5 אבותיכם איה-הם; והנבאים, הלעולם יחיו: 6 אך דברי וחקי, אשר צויתי את-עבדי הנביאים, הלוא השיגו אבתיכם; וישובו ויאמרו, כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו, כדרכינו וכמעללינו, כן עשה אתנו: ס 7 ביום עשרים וארבעה לעשתי-עשר חדש הוא-חדש שבט, בשנת שתים לדריוש; היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיהו, בן-עדוא הנביא לאמר: 8 ראיתי הלילה, והנה-איש רכב על-סוס אדם, והוא עמד, בין ההדסים אשר במצלה; ואחריו סוסים אדמים, שרקים ולבנים: 9 ואמר מה-אלה אדני; ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, אני אראך מה-המה אלה: 10 ויען, האיש העמד בין-ההדסים ויאמר; אלה אשר שלח יהוה, להתהלך בארץ: 11 ויענו את-מלאך יהוה, העמד בין ההדסים, ויאמרו התהלכנו בארץ; והנה כל-הארץ ישבת ושקטת: 12 ויען מלאך-יהוה ויאמר, יהוה צבאות, עד-מתי, אתה לא-תרחם את-ירושלם, ואת ערי יהודה; אשר זעמתה, זה שבעים שנה: 13 ויען יהוה, את-המלאך הדבר בי דברים טובים; דברים נחמים: 14 ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות; קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה: 15 וקצף גדול אני קצף, על-הגוים השאננים; אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה: 16 לכן כה-אמר יהוה, שבתי לירושלם ברחמים, ביתי יבנה בה, נאם יהוה צבאות; וקוה (וקו) ינטה על-ירושלם: 17 עוד קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות, עוד תפוצינה ערי מטוב; ונחם יהוה עוד את-ציון, ובחר עוד בירושלם: ס