יא פתח לבנון דלתיך; ותאכל אש בארזיך: 2 הילל ברוש כי-נפל ארז, אשר אדרים שדדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבצור (הבציר): 3 קול יללת הרעים, כי שדדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שדד גאון הירדן: ס 4 כה אמר יהוה אלהי; רעה את-צאן ההרגה: 5 אשר קניהן יהרגן ולא יאשמו, ומכריהן יאמר, ברוך יהוה ואעשר; ורעיהם, לא יחמול עליהן: 6 כי לא אחמול עוד על-ישבי הארץ נאם-יהוה; והנה אנכי ממציא את-האדם, איש ביד-רעהו וביד מלכו, וכתתו את-הארץ, ולא אציל מידם: 7 וארעה את-צאן ההרגה, לכן עניי הצאן; ואקח-לי שני מקלות, לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים, וארעה את-הצאן: 8 ואכחד את-שלשת הרעים בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם-נפשם בחלה בי: 9 ואמר לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תכחד, והנשארות, תאכלנה אשה את-בשר רעותה: 10 ואקח את-מקלי את-נעם, ואגדע אתו; להפיר את-בריתי, אשר כרתי את-כל-העמים: 11 ותפר ביום ההוא; וידעו כן עניי הצאן השמרים אתי, כי דבר-יהוה הוא: 12 ואמר אליהם, אם-טוב בעיניכם הבו שכרי ואם-לא חדלו; וישקלו את-שכרי שלשים כסף: 13 ויאמר יהוה אלי, השליכהו אל-היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלשים הכסף, ואשליך אתו בית יהוה אל-היוצר: 14 ואגדע את-מקלי השני, את החבלים; להפר את-האחוה, בין יהודה ובין ישראל: ס 15 ויאמר יהוה אלי; עוד קח-לך, כלי רעה אולי: 16 כי הנה-אנכי מקים רעה בארץ, הנכחדות לא-יפקד הנער לא-יבקש, והנשברת לא ירפא; הנצבה לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק: ס 17 הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על-זרועו ועל-עין ימינו; זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה: ס