ז ויהי בשנת ארבע, לדריוש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחדש התשעי בכסלו: 2 וישלח בית-אל, שר-אצר ורגם מלך ואנשיו; לחלות את-פני יהוה: 3 לאמר, אל-הכהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים לאמר; האבכה בחדש החמשי, הנזר כאשר עשיתי, זה כמה שנים: פ
4 ויהי דבר-יהוה צבאות אלי לאמר: 5 אמר אל-כל-עם הארץ, ואל-הכהנים לאמר; כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה, הצום צמתני אני: 6 וכי תאכלו וכי תשתו; הלוא אתם האכלים, ואתם השתים: 7 הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים, בהיות ירושלם ישבת ושלוה, ועריה סביבתיה; והנגב והשפלה ישב: פ
8 ויהי דבר-יהוה, אל-זכריה לאמר: 9 כה אמר יהוה צבאות לאמר; משפט אמת שפטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו: 10 ואלמנה ויתום גר ועני אל-תעשקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם: 11 וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סררת; ואזניהם הכבידו משמוע: 12 ולבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד הנביאים הראשנים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות: 13 ויהי כאשר-קרא ולא שמעו; כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות: 14 ואסערם, על כל-הגוים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעבר ומשב; וישימו ארץ-חמדה לשמה: פ