ח ויהי דבר-יהוה צבאות לאמר: 2 כה אמר יהוה צבאות, קנאתי לציון קנאה גדולה; וחמה גדולה קנאתי לה: 3 כה אמר יהוה, שבתי אל-ציון, ושכנתי בתוך ירושלם; ונקראה ירושלם עיר-האמת, והר-יהוה צבאות הר הקדש: ס 4 כה אמר יהוה צבאות, עד ישבו זקנים וזקנות, ברחבות ירושלם; ואיש משענתו בידו מרב ימים: 5 ורחבות העיר ימלאו, ילדים וילדות; משחקים ברחבתיה: ס 6 כה אמר יהוה צבאות, כי יפלא, בעיני שארית העם הזה, בימים ההם; גם-בעיני יפלא, נאם יהוה צבאות: פ
7 כה אמר יהוה צבאות, הנני מושיע את-עמי מארץ מזרח; ומארץ מבוא השמש: 8 והבאתי אתם, ושכנו בתוך ירושלם; והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלהים, באמת ובצדקה: ס 9 כה-אמר יהוה צבאות, תחזקנה ידיכם, השמעים בימים האלה, את הדברים האלה; מפי הנביאים, אשר ביום יסד בית-יהוה צבאות ההיכל להבנות: 10 כי, לפני הימים ההם, שכר האדם לא נהיה, ושכר הבהמה איננה; וליוצא ולבא אין-שלום מן-הצר, ואשלח את-כל-האדם איש ברעהו: 11 ועתה, לא כימים הראשנים אני, לשארית העם הזה; נאם יהוה צבאות: 12 כי-זרע השלום, הגפן תתן פריה והארץ תתן את-יבולה, והשמים יתנו טלם; והנחלתי, את-שארית העם הזה את-כל-אלה: 13 והיה כאשר הייתם קללה בגוים, בית יהודה ובית ישראל, כן אושיע אתכם, והייתם ברכה; אל-תיראו תחזקנה ידיכם: ס 14 כי כה אמר יהוה צבאות, כאשר זממתי להרע לכם, בהקציף אבתיכם אתי, אמר יהוה צבאות; ולא נחמתי: 15 כן שבתי זממתי בימים האלה, להיטיב את-ירושלם ואת-בית יהודה; אל-תיראו: 16 אלה הדברים אשר תעשו; דברו אמת איש את-רעהו, אמת ומשפט שלום, שפטו בשעריכם: 17 ואיש את-רעת רעהו, אל-תחשבו בלבבכם, ושבעת שקר אל-תאהבו; כי את-כל-אלה אשר שנאתי נאם-יהוה: ס 18 ויהי דבר-יהוה צבאות אלי לאמר: 19 כה-אמר יהוה צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, יהיה לבית-יהודה לששון ולשמחה, ולמעדים טובים; והאמת והשלום אהבו: פ
20 כה אמר יהוה צבאות; עד אשר יבאו עמים, וישבי ערים רבות: 21 והלכו ישבי אחת אל-אחת לאמר, נלכה הלוך לחלות את-פני יהוה, ולבקש את-יהוה צבאות; אלכה גם-אני: 22 ובאו עמים רבים וגוים עצומים, לבקש את-יהוה צבאות בירושלם; ולחלות את-פני יהוה: ס 23 כה אמר יהוה צבאות, בימים ההמה, אשר יחזיקו עשרה אנשים, מכל לשנות הגוים; והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר, נלכה עמכם, כי שמענו אלהים עמכם: ס