ט משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנחתו; כי ליהוה עין אדם, וכל שבטי ישראל: 2 וגם-חמת תגבל-בה; צר וצידון, כי חכמה מאד: 3 ותבן צר מצור לה; ותצבר-כסף כעפר, וחרוץ כטיט חוצות: 4 הנה אדני יורשנה, והכה בים חילה; והיא באש תאכל: 5 תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאד, ועקרון כי-הביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב: 6 וישב ממזר באשדוד; והכרתי גאון פלשתים: 7 והסרתי דמיו מפיו, ושקציו מבין שניו, ונשאר גם-הוא לאלהינו; והיה כאלף ביהודה, ועקרון כיבוסי: 8 וחניתי לביתי מצבה מעבר ומשב, ולא-יעבר עליהם עוד נגש; כי עתה ראיתי בעיני: ס 9 גילי מאד בת-ציון, הריעי בת ירושלם, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתנות: 10 והכרתי-רכב מאפרים, וסוס מירושלם, ונכרתה קשת מלחמה, ודבר שלום לגוים; ומשלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ: 11 גם-את בדם-בריתך, שלחתי אסיריך מבור, אין מים בו: 12 שובו לבצרון, אסירי התקוה; גם-היום מגיד משנה אשיב לך: 13 כי-דרכתי לי יהודה, קשת מלאתי אפרים, ועוררתי בניך ציון, על-בניך יון; ושמתיך כחרב גבור: 14 ויהוה עליהם יראה, ויצא כברק חצו; ואדני יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן: 15 יהוה צבאות יגן עליהם, ואכלו, וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו כמזרק, כזויות מזבח: 16 והושיעם יהוה אלהיהם ביום ההוא כצאן עמו; כי אבני-נזר, מתנוססות על-אדמתו: 17 כי מה-טובו ומה-יפיו; דגן בחורים, ותירוש ינובב בתלות: