כ כי-תצא למלחמה על-איביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם; כי-יהוה אלהיך עמך, המעלך מארץ מצרים: 2 והיה כקרבכם אל-המלחמה; ונגש הכהן ודבר אל-העם: 3 ואמר אלהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על-איביכם; אל-ירך לבבכם, אל-תיראו ואל-תחפזו ואל-תערצו מפניהם: 4 כי יהוה אלהיכם, ההלך עמכם; להלחם לכם עם-איביכם להושיע אתכם: 5 ודברו השטרים אל-העם לאמר, מי-האיש אשר בנה בית-חדש ולא חנכו, ילך וישב לביתו; פן-ימות במלחמה, ואיש אחר יחנכנו: 6 ומי-האיש אשר-נטע כרם ולא חללו, ילך וישב לביתו; פן-ימות במלחמה, ואיש אחר יחללנו: 7 ומי-האיש אשר-ארש אשה ולא לקחה, ילך וישב לביתו; פן-ימות במלחמה, ואיש אחר יקחנה: 8 ויספו השטרים לדבר אל-העם, ואמרו, מי-האיש הירא ורך הלבב, ילך וישב לביתו; ולא ימס את-לבב אחיו כלבבו: 9 והיה ככלת השטרים לדבר אל-העם; ופקדו שרי צבאות בראש העם: ס 10 כי-תקרב אל-עיר, להלחם עליה; וקראת אליה לשלום: 11 והיה אם-שלום תענך, ופתחה לך; והיה כל-העם הנמצא-בה, יהיו לך למס ועבדוך: 12 ואם-לא תשלים עמך, ועשתה עמך מלחמה; וצרת עליה: 13 ונתנה יהוה אלהיך בידך; והכית את-כל-זכורה לפי-חרב: 14 רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל-שללה תבז לך; ואכלת את-שלל איביך, אשר נתן יהוה אלהיך לך: 15 כן תעשה לכל-הערים, הרחקת ממך מאד; אשר לא-מערי הגוים-האלה הנה: 16 רק, מערי העמים האלה, אשר יהוה אלהיך, נתן לך נחלה; לא תחיה כל-נשמה: 17 כי-החרם תחרימם, החתי והאמרי הכנעני והפרזי, החוי והיבוסי; כאשר צוך יהוה אלהיך: 18 למען, אשר לא-ילמדו אתכם לעשות, ככל תועבתם, אשר עשו לאלהיהם; וחטאתם ליהוה אלהיכם: ס 19 כי-תצור אל-עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא-תשחית את-עצה לנדח עליו גרזן, כי ממנו תאכל, ואתו לא תכרת; כי האדם עץ השדה, לבא מפניך במצור: 20 רק עץ אשר-תדע, כי-לא-עץ מאכל הוא, אתו תשחית וכרת; ובנית מצור, על-העיר אשר-הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה: פ