פרק קודם, האגרת אל העברים, הברית החדשה (תרגום חדש)

האגרת אל העברים פרק יב

יב לכן גם אנחנו, אשר ענן עדים כזה אופף אותנו, נסירה נא כל מעמסה וגם את החטא הלוכד על נקלה, ובסבלנות נרוצה את המרוץ הערוך לפנינו, 2 בהביטנו אל ישוע מכונן האמונה ומשלימה, אשר בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב ובז לחרפה, וישב לימין כסא האלהים. 3 התבוננו אל האחד שסבל התנגדות כזאת מאת החוטאים, כדי שלא תתעיפו ולא תרפה נפשכם.

4 עדין לא נלחמתם עד לדם במאבקכם עם החטא, 5 ושכחתם את מלות הנחם המדברות אליכם כאל בנים:
"מוסר יהוה,
בני, אל-תמאס,
ואל-תקץ בתוכחתו;

6 כי את אשר יאהב יהוה יוכיח,
יכאיב את-בן ירצה."

7 לשם מוסר סובלים אתם, ואלהים נוהג עמכם כעם בנים; כי איזהו הבן אשר אביו אינו מיסר אותו? 8 אך אם אתם בלא מוסר, אשר הכל נוטלים בו חלקם, אזי ממזרים אתם ולא בנים. 9 ועוד, האבות שהולידו את גופנו יסרו אותנו ואנו יראנו מהם, הלא כל שכן נכנע לפני אבי הרוחות ונחיה? 10 הם אמנם יסרונו ימים מעטים על-פי מה שהם ראו לנכון, אך הוא להועיל מיסר אותנו, למען יהיה לנו חלק בקדשתו. 11 כל מוסר בעת בואו אינו נחשב לשמחה כי אם לעצב, אבל אחרי כן יתן פרי שלום וצדקה למתחנכים בו.

12 על כן אמצו ידים רפות וחזקו ברכים כושלות; 13 וכוננו נתיבות ישרות לרגליכם, למען לא יסטה הצולע כי אם ירפא.

14 רדפו שלום עם כל אדם, וגם את הקדשה שבלעדיה לא יראה איש את האדון. 15 השמרו פן יגרע איש מחסד אלהים; פן יפריע אתכם שרש פורה מרירות ויטמאו בו רבים; 16 פן יהיה איש זונה או חסר קדשה כעשו אשר בנזיד אחד מכר את בכורתו. 17 יודעים אתם כי אחרי כן, כאשר רצה לרשת את הברכה, נדחה; הוא לא מצא מקום לחזר בו, אף כי בקש זאת בדמעות. 18 הן לא באתם אל הר מוחשי ובוער באש, ולא אל אפלה וחשך וסערה, 19 ולא לקול שופר ולקול דברים אשר שומעיו בקשו שלא יוסיף לדבר עמם, 20 כי לא יכלו לשאת את מה שצוה, "גם אם בהמה תגע בהר סקול תסקל"; 21 והמראה היה נורא מאד עד כי משה אמר, "ירא אני וחרד." 22 אתם באתם אל הר ציון ואל עיר אלהים חיים, אל ירושלים השמימית ואל רבבות המלאכים, אל עצרת, 23 אל קהלת הבכורים הכתובים בשמים, אל אלהים שופט הכל, אל רוחות הצדיקים שנעשו משלמים, 24 אל ישוע מתוך הברית החדשה ואל דם ההזיה המיטיב דבר מדם הבל.

25 לכן הזהרו פן תסרבו למדבר, שכן אם לא נמלטו אלה שסרבו למדבר על הארץ, על אחת כמה וכמה לא נמלט אנחנו אם נסור מהמדבר מן השמים, 26 אשר קולו הרעיש אז את הארץ ועתה הבטיח באמרו, "עוד אחת ואני מרעיש לא את-הארץ בלבד, אלא גם את-השמים." 27 "עוד אחת" מצין את הסרת הדברים המתמוטטים - כגון דברים שנעשו - למען ישארו הדברים אשר לא ימוטו. 28 וכיון שאנו מקבלים מלכות אשר לא תמוט, נהיה נא מכירי טובה ובהכרה זאת נעבד את אלהים כרצונו, בחסידות וביראה; 29 כי אלהינו אש אוכלה הוא.

פרק הבא, האגרת אל העברים, הברית החדשה (תרגום חדש)