פרק קודם, האגרת אל העברים, הברית החדשה (תרגום חדש)
ג לכן, אחי הקדושים, אשר חלקכם בקריאה שמימית, התבוננו אל השליח והכהן הגדול של הכרזת אמונתנו, ישוע,
2 הנאמן למכונן אותו, כמו שהיה גם משה בכל ביתו;
3 והרי הוא נמצא ראוי לכבוד רב יותר משזכה לו משה, באותה מדה שבונה הבית נכבד יותר מן הבית.
4 הן כל בית יש לו בונה, אך בונה הכל הוא האלהים.
5 משה אמנם היה נאמן בכל ביתו, כעבד, לשם עדות על הדברים אשר היו עתידים להאמר,
6 אבל המשיח הוא כבן על ביתו; ואנחנו ביתו, אם נחזיק עד קץ בבטחון ובתקוה שאנו מתהללים בה.
7 על כן, כמאמר רוח הקדש,
"היום אם-בקלו תשמעו;
8 אל-תקשו לבבכם כמריבה,
כיום מסה במדבר,
9 אשר נסוני אבותיכם,
בחנוני גם-ראו פעלי ארבעים שנה.
10 לכן אקוט בדור
ואמר, עם תעי לבב הם,
והם לא-ידעו דרכי.
11 אשר-נשבעתי באפי
אם יבאון אל-מנוחתי."
12 השמרו, אחי, שלא יהיה באיש מכם לב מרשע וחסר אמונה, הסוטה מאלהים חיים. 13 עודדו איש את רעהו יום יום, כל עוד הזמן מכנה "היום", למען לא יקשה לב איש מכם בנכלי החטא. 14 הן נהיינו שתפים למשיח אם נחזיק ללא הרף, עד הסוף, בבטחון אשר התחלנו בו, 15 בעוד שנאמר "היום אם-בקלו תשמעו, אל-תקשו לבבכם כמריבה"; 16 כי מי השומעים אשר רבו אם לא כל יוצאי מצרים ביד משה? 17 ובמי נקטה נפשו ארבעים שנה? הלא בחוטאים אשר נפלו פגרים במדבר? 18 ולמי נשבע שלא יבואו אל מנוחתו אם לא לסוררים? 19 אנחנו רואים כי לא יכלו לבוא משום שלא האמינו.