פרק קודם, הבשורה על-פי לוקס, הברית החדשה (תרגום חדש)
כ באחד הימים, כשהיה מלמד את העם בבית המקדש ומטיף את הבשורה, נגשו ראשי הכהנים והסופרים עם הזקנים 2 ואמרו לו: "אמר נא לנו, באיזו סמכות אתה עושה דברים אלה, או מיהו שנתן לך את הסמכות הזאת?"
3 השיב להם: "גם אני אשאל אתכם דבר והשיבו לי. 4 טבילת יוחנן, האם משמים היתה או מבני אדם?"
5 התיעצו זה עם זה באמרם: "אם נאמר 'מן השמים', יאמר, 'מדוע לא האמנתם לו?' 6 ואם נאמר 'מבני אדם', כל העם יסקלו אותנו, כי בטוחים הם שיוחנן היה נביא." 7 השיבו ואמרו שאינם יודעים מאין.
8 אמר להם ישוע: "גם אני לא אמר לכם באיזו סמכות אני עושה את אלה."
9 הוא ספר לעם את המשל הזה: "איש אחד נטע כרם והחכירו לכורמים. לאחר מכן נסע לתקופה ארכה.
10 בבוא העת שלח עבד אל הכורמים כדי שיתנו לו מפרי הכרם, אלא שהכורמים הכוהו ושלחו אותו ריקם.
11 הוסיף ושלח עבד אחר, אך גם אותו הכו ובזו ושלחוהו ריקם.
12 הוסיף ושלח שלישי, ואולם גם אותו פצעו והשליכוהו החוצה.
13 אמר בעל הכרם, 'מה אעשה? אשלח את בני אהובי; אולי אותו יכבדו'.
14 כשראו אותו הכורמים נועצו יחדיו לאמר, 'זהו היורש; בואו ונהרג אותו והירשה תהיה לנו'.
15 הם גרשוהו אל מחוץ לכרם והרגוהו. ועתה מה יעשה להם בעל הכרם?
16 יבוא וישמיד את הכורמים ההם, ואת הכרם יתן לאחרים."
כשמעם זאת אמרו: "חס וחלילה!"
17 הוא נעץ בהם מבטו ואמר: "ומהו הכתוב הזה, 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה'? 18 כל הנופל על אותה אבן ישבר לרסיסים, ומי שהאבן תפל עליו - תכתש היא אותו." 19 אותה שעה בקשו הסופרים וראשי הכהנים לשלח את ידם בו, כי הבינו שעליהם המשיל את המשל הזה, אלא שפחדו מן העם. 20 הם התחקו אחריו ושלחו מרגלים שהעמידו פני צדיקים כדי להאחז בדבר מדבריו, במטרה למסר אותו לסמכות הנציב ולשפוטו. 21 הללו פנו אליו בשאלה: "רבי, אנחנו יודעים שאתה מדבר ומלמד נכונה ואינך נושא פנים אלא מורה את דרך אלהים על-פי האמת. 22 האם מתר לנו לתת מס לקיסר או לא?"
23 הואיל וראה את ערמתם אמר להם: 24 "הראו לי דינר. של מי הדמות והכתבת אשר עליו?" השיבו: "של הקיסר."
25 אמר להם: "אם כן, תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים."
26 הם לא יכלו להאחז בדבר מדבריו בנוכחות העם, ובתמיהתם על תשובתו שתקו.
27 נגשו כמה מן הצדוקים, האומרים שאין תחית מתים, ושאלו אותו: 28 "רבי, משה כתב לנו שאם ימות איש שיש לו אשה ואין לו בנים, יקח אחיו את אשתו ויקים זרע לאחיו. 29 ובכן היו שבעה אחים. הראשון נשא אשה ומת בלי בנים. 30 לקח אותה השני 31 ואחרי כן השלישי; וכך כל השבעה לא הניחו בנים ומתו. 32 לבסוף מתה גם האשה. 33 אם כן למי מהם תהיה לאשה בתחית המתים, שהרי היתה אשה לכל השבעה?"
34 השיב להם ישוע: "בני העולם הזה מתחתנים, 35 אך הזכאים לנחל את העולם הבא ואת התחיה מן המתים אינם מתחתנים, 36 כי גם אינם יכולים למות עוד, שהרי שוים הם למלאכים ובני אלהים הם בהיותם בני התחיה. 37 ושהמתים קמים לתחיה גם משה רמז בפרשת הסנה שנאמר 'יהוה אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב.' 38 והאלהים לא אלהי המתים כי אם אלהי החיים, שהרי הכל חיים לו."
39 כמה מן הסופרים אמרו בתגובה: "רבי, יפה דברת!"
40 ולא העזו עוד לשאל אותו שום דבר. 41 שאל הוא אותם: "כיצד זה אומרים על המשיח שבן דוד הוא? 42 הן דוד עצמו אומר בספר תהלים, 'נאם יהוה לאדני, שב לימיני 43 עד-אשית אויביך הדם לרגליך'. 44 הנה דוד קורא לו 'אדון', ואיך הוא בנו?" 45 ובאזני כל העם אמר לתלמידיו: 46 "הזהרו מן הסופרים האוהבים להתהלך לבושי גלימות ואוהבים ברכות שלום בשוקים ומושבים ראשונים בבתי הכנסת ומקומות נכבדים בסעודות; 47 הבולעים את בתי האלמנות ומאריכים להתפלל למראית עין. דינם של אלה יהיה חמור יותר."