פרק קודם, הבשורה על-פי מתי, הברית החדשה (תרגום חדש)
כא כאשר התקרבו לירושלים ובאו אל בית-פגי, אל הר הזיתים, שלח ישוע שני תלמידים 2 באמרו להם: "לכו אל הכפר אשר ממולכם ומיד תמצאו אתון קשורה ועיר אתה. התירו אותם והביאו אלי. 3 ואם מישהו יאמר לכם דבר, תאמרו 'האדון זקוק להם' ומיד ישלח אותם."
4 כל זה קרה כדי שיתקים דבר הנביא: 5 "אמרו לבת-ציון: הנה מלכך יבוא לך, עני ורכב על-חמור ועל-עיר בן-אתנות."
6 התלמידים הלכו ועשו כמצות ישוע. 7 הם הביאו את האתון ואת העיר ולאחר ששמו עליהם את בגדיהם הוא ישב עליהם. 8 רבים מן ההמון פרשו את בגדיהם על הדרך ואחרים כרתו ענפים מן העצים ושטחו אותם על הדרך. 9 והמון העם שהלכו לפניו ואחריו קראו: "הושע-נא לבן-דוד! ברוך הבא בשם יהוה! הושע-נא במרומים!"
10 בהכנסו לירושלים המתה כל העיר והכל שאלו: "מי הוא זה?"
11 השיבו המוני העם: "זה הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל."
12 ישוע נכנס לבית המקדש וגרש את כל המוכרים והקונים בבית המקדש והפך את שלחנות מחליפי-הכספים ואת כסאות מוכרי היונים. 13 אמר להם: "הן כתוב, 'ביתי בית-תפלה יקרא', אך אתם הופכים אותו למערת פריצים."
14 נגשו אליו עורים ופסחים בבית המקדש והוא רפא אותם.
15 כראות ראשי הכהנים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצועקים במקדש, "הושע-נא לבן-דוד!", נתמלאו כעס
16 ואמרו לו: "אתה שומע מה שאלה אומרים?"
השיב להם ישוע: "כן, האם מעודכם לא קראתם, 'מפי עוללים ויונקים יסדת עז'?"
17 לאחר מכן עזב אותם ויצא אל מחוץ לעיר, אל בית עניה, ולן שם.
18 בבקר שב אל העיר והוא רעב. 19 כשראה עץ תאנה אחד בדרך התקרב אליו ולא מצא בו מאומה מלבד עלים. אמר אליו: "מעתה לא יהיה ממך פרי לעולם!" ובו ברגע התיבש עץ התאנה. 20 כראותם זאת תמהו התלמידים ואמרו: "איך יבש עץ התאנה פתאום?"
21 השיב להם ישוע: "אמן אומר אני לכם, אם יש לכם אמונה ואינכם מפקפקים, לא רק כמעשה התאנה הזאת תעשו, אלא גם אם תגידו להר הזה 'העקר והזרק לתוך הים', יתקים הדבר. 22 וכל מה שתבקשו בתפלה ואתם מאמינים תקבלוהו."
23 כשנכנס לבית המקדש ולמד שם נגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ושאלו: "באיזו סמכות אתה עושה את הדברים האלה ומי נתן לך את הסמכות הזאת?"
24 השיב ישוע ואמר להם: "גם אני אשאל אתכם דבר אחד אשר אם תגידו לי אותו, גם אני אגיד לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה.
25 טבילת יוחנן מאין היתה, מן השמים או מבני אדם?"
אז חשבו בלבבם:
26 "אם נאמר 'מן השמים', יאמר לנו 'אם כן מדוע לא האמנתם לו?' ואם נאמר 'מבני אדם', חוששים אנו מן העם, כי כלם חושבים את יוחנן לנביא."
27 השיבו ואמרו לישוע: "אין אנו יודעים."
אמר להם: "גם אני לא אמר לכם באיזו סמכות אני עושה את הדברים האלה."
28 "אבל מה דעתכם: לאיש היו שני בנים. הוא נגש אל הראשון ואמר, 'בני, לך לעבד היום בכרם'.
29 השיב הראשון, 'אינני רוצה', אבל לאחר מכן התחרט והלך.
30 נגש אל השני ואמר לו אותו דבר. השיב השני, 'כן, אדוני' ולא הלך.
31 מי משניהם עשה את רצון האב?" השיבו: "הראשון."
אמר להם ישוע: "אמן. אומר אני לכם, המוכסים והזונות יבואו לפניכם למלכות האלהים,
32 כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו, אבל המוכסים והזונות האמינו לו. אתם לעמת זאת ראיתם ולא חזרתם בכם אחרי כן להאמין לו."
33 "שמעו משל אחר: איש בעל אחזה נטע כרם. הוא גדר אותו מסביב, חצב בו יקב ובנה מגדל, ולאחר שהחכיר אותו לכורמים נסע. 34 בהגיע עת הבציר שלח את עבדיו אל הכורמים לקבל את הפרי שלו. 35 תפסו הכורמים את עבדיו, את זה הלקו, את זה הרגו ואת זה סקלו. 36 הוסיף ושלח עבדים אחרים, רבים מן הראשונים, וגם להם עשו כך. 37 לבסוף שלח אליהם את בנו באמרו, 'את בני יכבדו'. 38 כשראו הכורמים את הבן אמרו איש אל רעהו, 'זה היורש, בואו נהרג אותו ונקח לנו את נחלתו'. 39 הם תפסו אותו, גרשוהו אל מחוץ לכרם והרגוהו. 40 ובכן, כשיבוא בעל הכרם מה יעשה לכורמים ההם?"
41 השיבו לו: "השמד ישמיד את הרשעים ההם, ואת הכרם יחכיר לכורמים אחרים אשר ישיבו לו את הפרי בעתו."
42 אמר להם ישוע: "האם לא קראתם בכתובים, 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה; מאת יהוה היתה זאת, היא נפלאת בעינינו'? 43 על כן אני אומר לכם כי תלקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יפיק את פריה. 44 והנופל על האבן הזאת ישבר לרסיסים, וכל מי שתפל עליו תכתש אותו."
45 כאשר שמעו ראשי הכהנים והפרושים את משליו הבינו כי עליהם הוא מדבר. 46 הם בקשו לתפס אותו, אבל חששו מפני המוני העם, שכן אלה חשבוהו לנביא.