פרק קודם, אגרת אל-העברים, הברית החדשה
ד על-כן בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל-מנוחתו נירא נא פן-יראה איש מכם מאחר פעמיו: 2 כי גם-אלינו באה הבשורה כבאה אליהם ולהם לא-הועיל דבר השמועה מפני אשר לא-התערב באמונה לשמעים: 3 כי באי המנוחה אנחנו המאמינים כמו שאמר אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי אף כי נגמרו מעשי יהוה מעת הוסד העולם: 4 כי על-היום השביעי הכתוב אמר וישבת ביום השביעי מכל-מלאכתו: 5 ואמר עוד אם-יבאון אל-מנוחתי: 6 ויען כי-יש-עוד מקום לבוא אליה ואשר התבשרו בראשונה המה לא-באו שם במרים: 7 לכן הוסיף לקבוע יום מקץ ימים רבים באמרו על-ידי דוד היום כמו שנאמר היום אם-בקלו תשמעו אל-תקשו לבבכם: 8 כי אלו הניח להם יהושע לא-היה מדבר אחרי כן על-יום אחר: 9 על-כן נשארה עוד מנוחת שבת לעם אלהים: 10 כי הבא אל-מנוחתו גם-הוא שבת ממלאכתו כאשר האלהים משלו: 11 לכן נשקדה-נא לבוא אל-המנוחה ההיא למען אשר לא-יכשל איש והיה ממרה כמוהם: 12 כי-דבר האלהים חי הוא ופעל גבורות וחד מכל-חרב פיפיות וירד עד-להבדיל בין-הנפש ובין הרוח בין הדבקים ובין-המוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו: 13 ואין יצור נסתר מלפניו כי-הכל חשוף וגלוי לעיני-בעל דברים שלנו: 14 ועתה בהיות-לנו כהן גדול נעלה מאד אשר עבר את-השמים ישוע בן-האלהים נחזיקה בהודאת אמונתנו: 15 כי אין לנו כהן גדול אשר לא-יוכל להצטער בחליינו כי אם-מתנסה בכל כמונו ובלי-חטא: 16 על-כן נקרבה בבטחון לפני כסא החסד לשאת רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה: