פרק קודם, האגרת אל העברים, הברית החדשה (תרגום חדש)
י התורה, אשר צל הטובות העתידות בה ולא עצם צלם הדברים, אף פעם אינה יכולה להביא לידי שלמות על-ידי אותם הקרבנות את הבאים להקריבם בהתמדה שנה בשנה. 2 אלו יכלה לעשות כן, היתה מפסקת הקרבתם; כי לאחר שהמשרתים בקדש היו נטהרים פעם אחת, לא היתה בהם עוד הכרת חטא. 3 אבל יש בקרבנות הללו זכרון חטאים מדי שנה בשנה, 4 שכן דם פרים ושעירים אינו יכול להסיר חטאים.
5 לכן בהכנסו אל העולם הוא אומר:
"זבח ומנחה לא-חפצת,
גוף כוננת לי;
7 אז אמרתי: הנה-באתי -
במגלת-ספר כתוב עלי -
לעשות-רצונך, אלהי."
8 באמרו לעיל, "זבח ומנחה ועולה וחטאה לא חפצת אף לא שאלת", אשר מקריבים אותם על-פי התורה, 9 ובאמרו אחרי כן, "הנה באתי לעשות רצונך", מסיר הוא את הראשונה כדי להקים את השניה. 10 ובאותו הרצון מקדשים אנחנו על-ידי הקרבת גופו של ישוע המשיח פעם אחת ולתמיד.
11 כל כהן עומד יום יום לשרת בקדש ומקריב פעמים רבות את אותם הקרבנות אשר אף פעם אינם יכולים להסיר חטאים. 12 אבל זה, לאחר שהקריב קרבן אחד על החטאים, ישב לימין האלהים לתמיד 13 ומאז הוא מחכה עד אשר יושתו אויביו הדום לרגליו, 14 שכן בקרבן אחד השלים לתמיד את המקדשים. 15 וגם רוח הקדש מעידה לנו על זאת, כי לאחר שאמר,
16 "זאת הברית אשר אכרת אתם
אחרי הימים ההם, נאם-יהוה:
נתתי את-תורתי בקרבם
ועל-לבם אכתבנה",
17 הוא אומר,
"ולעונם ולחטאתם לא אזכר-עוד."
18 ובמקום שהללו נסלחים אין עוד קרבן על חטאים. 19 לכן, אחי, מכיון שיש לנו בטחון להכנס אל הקדש בדם ישוע, 20 בדרך חדשה וחיה אשר הוא חנך לנו דרך הפרכת, שהיא בשרו, 21 ובהיות לנו כהן גדול על בית אלהים, 22 נתקרבה נא בלבב שלם ובמלוא ודאות האמונה, כשלבותינו מטהרים מהרשעת מצפון והגוף רחוץ במים טהורים. 23 נחזיקה נא בתקוה שאנו מצהירים עליה ואל נמוט, שכן נאמן המבטיח. 24 נשים לבנו איש אל רעהו, לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים. 25 בל נזניח את התכנסותנו כמנהג כמה אנשים, כי אם נעודד איש את רעהו, וביחוד בראותכם כי קרב היום.
26 הן אם נחטא בזדון לאחר שקבלנו את ידיעת האמת, לא ישאר עוד קרבן לכפר על חטאים, 27 אלא צפית חרדה לדין, ולהט אש אשר תאכל את האויבים. 28 המפר את תורת משה יומת בלי חמלה על-פי שני עדים או על-פי שלשה-עדים. 29 כמה וכמה גדול יותר יהיה, לפי דעתכם, הענש הראוי למי שרומס ברגלו את בן-האלהים ומזלזל בדם הברית אשר הוא מקדש בו ומחרף את רוח החסד? 30 הרי מכירים אנחנו את מי שאמר, "לי נקם ושלם", וגם "ידין יהוה עמו." 31 אכן נורא לנפל ביד אלהים חיים!
32 זכרו את הימים הראשונים, כאשר אורו עיניכם ועמדתם במאבק קשה ובצרות.
33 פעמים סבלתם חרפות וצרות לעיני כל, ופעמים השתתפתם עם אלה אשר סבלו כזאת;
34 כי אכן צר היה לכם על האסירים, ואת גזלת רכושכם סבלתם בשמחה, מתוך ידיעה שיש לכם בשמים קנין טוב יותר, יציב וקים.
35 לכן אל תשליכו את בטחונכם אשר גדול שכרו,
36 שהרי צריכים אתם לסבלנות כדי לקבל את המבטח לאחר שתעשו את רצון אלהים;
37 כי
"עוד מעט קט והבא יבוא, ולא יאחר.
38 צדיק באמונתו יחיה;
ואם יסוג לא רצתה נפשי בו."
39 אבל אנחנו איננו מן הנסוגים אלי אבדון, כי אם בני האמונה לשם ישועת הנפש.