פרק קודם, מעשי השליחים, הברית החדשה (תרגום חדש)

מעשי השליחים פרק ב

ב ביום מלאת שבעת השבועות היו כלם יחדיו. 2 פתאום היה קול מן השמים, כקול משב רוח עזה, והוא מלא את כל הבית אשר ישבו בו. 3 אז הופיעו לנגד עיניהם לשונות כלהבות אש, שהתפזרו ונחו אחת אחת על כל אחד מהם. 4 וכלם נמלאו רוח הקדש והחלו לדבר בלשונות אחרות כפי שנתנה להם הרוח לדבר.

5 בירושלים התגוררו יהודים יראי אלהים מכל עם ועם אשר תחת השמים. 6 כאשר נשמע הקול הזה התקהלו עם רב וכלם נבוכו, שכן כל איש שמע אותם מדברים בשפתו שלו. 7 הם נתמלאו תמהון ופליאה ואמרו: "הרי כל המדברים האלה גליליים, 8 ואיך כל אחד מאתנו שומע בשפת מולדתו? 9 פרתים אנחנו ומדים, עילמים ותושבי ארם נהרים, תושבי יהודה וקפדוקיה ופונטוס ואסיה, 10 פריגיה ופמפיליה, מצרים ומחוזות לוב הסמוכים לקירניה, תושבי רומא המתגוררים כאן, 11 יהודים וגרים, כרתיים וערבים - והנה אנחנו שומעים אותם מספרים בלשונותינו את גדלות האלהים!"

12 הכל השתוממו ונבוכו. אמרו זה אל זה: "מה זה צריך להיות?" 13 אבל אחרים לעגו ואמרו: "מלאי יין הם." 14 עמד כיפא עם האחד-עשר, נשא קולו ודבר אליהם: "אנשים יהודים, וכל יושבי ירושלים. זאת דעו לכם והקשיבו לדברי: 15 האנשים האלה אינם שכורים, כמו שאתם סבורים, שכן השעה תשע בבקר; 16 אלא שזה הדבר שנאמר על-ידי יואל הנביא:

17 'והיה באחרית הימים, נאם אלהים,
אשפוך את-רוחי על-כל-בשר
ונבאו בניכם ובנותיכם;
בחוריכם חזיונות יראו
וזקניכם חלמות יחלמון.

18 וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה
אשפך את-רוחי ונבאו.

19 ונתתי מופתים בשמים ממעל
ואותות בארץ מתחת,
דם ואש ותמרות עשן.

20 השמש יהפך לחשך והירח לדם
לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא.

21 והיה כל אשר-יקרא בשם יהוה ימלט.'

22 אנשי ישראל, שמעו את הדברים האלה: ישוע מנצרת, איש שנתאשר לכם מטעם אלהים בגבורות ובנסים ובאותות אשר האלהים עשה על-ידיו בתוככם, כפי שאתם עצמכם יודעים; 23 הוא שהסגר על-פי עצת אלהים הנחרצה וידיעתו-מראש - אותו לקחתם ובידי רשעים צלבתם והרגתם. 24 ואלהים הקימו לתחיה בהתירו את חבלי המות, שכן המות לא היה יכול לעצר אותו. 25 הן דוד אומר עליו:
'שויתי יהוה לנגדי תמיד,
כי מימיני בל-אמוט.

26 לכן שמח לבי ויגל כבודי,
אף-בשרי ישכן לבטח,

27 כי לא-תעזב נפשי לשאול,
לא-תתן חסידיך לראות שחת.

28 תודיעני ארח חיים,
שבע שמחות את-פניך.'

29 אנשים אחים, אפשר לומר לכם בבטחון על דוד אבינו, שהוא מת וגם נקבר וקברו נמצא עמנו עד היום הזה. 30 מכיון שהיה נביא וידע כי אלהים נשבע לו שבועה להושיב מפרי חלציו על כסאו, 31 בחזותו מראש דבר על תחית המשיח - שלא נעזבה לשאול נפשו ובשרו לא ראה שחת. 32 את ישוע זה הקים אלהים לתחיה ועל זאת אנחנו כלנו עדים. 33 ולאחר שנשא אל ימין האלהים וקבל מאת האב את רוח הקדש המבטחת, שפך אותה כפי שאתם רואים וגם שומעים. 34 הרי דוד לא עלה השמימה, אלא שהוא אומר:

35 'נאם יהוה לאדני, שב לימיני
עד אשית אויביך הדם לרגליך.'

36 לכן ידע נא כל בית ישראל בברור, שאלהים שם לאדון ולמשיח את ישוע זה אשר אתם צלבתם."

37 כשמעם התעצבו מאד בלבם ואמרו לכיפא ולשאר השליחים: "אנשים אחים, מה עלינו לעשות?"

38 אמר להם כיפא: "שובו בתשובה והטבלו איש איש מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם, ותקבלו את מתנת רוח הקדש; 39 כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים, לכל אשר יקרא להם אדני אלהינו."

40 גם במלים רבות אחרות העיד בהם והאיץ בהם באמרו: "המלטו מן הדור הסורר הזה!" 41 אלה שקבלו ברצון את דברו נטבלו, ובאותו יום נוספו כשלשת אלפים נפשות. 42 הם היו שוקדים על תורת השליחים, על ההתחברות, על בציעת הלחם ועל התפלות. 43 כל נפש נתמלאה יראה ומופתים ואותות רבים עשו השליחים. 44 כל המאמינים היו יחדיו ובכל אשר היה להם היו שתפים. 45 הם מכרו את אחזותיהם ואת רכושם וחלקו אותם לכל, לכל איש כפי צרכו. 46 יום יום התמידו להיות לב אחד בבית המקדש והיו בוצעים את הלחם בבתיהם, אוכלים את מזונם בשמחה ובתם לב 47 ומשבחים את אלהים. הם מצאו חן בעיני כל העם, והאדון הוסיף עליהם יום יום את הנושעים.

פרק הבא, מעשי השליחים, הברית החדשה (תרגום חדש)