א דברי קהלת בן-דוד, מלך בירושלם: 2 הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל: 3 מה-יתרון לאדם; בכל-עמלו, שיעמל תחת השמש: 4 דור הלך ודור בא, והארץ לעולם עמדת: 5 וזרח השמש ובא השמש; ואל-מקומו, שואף זורח הוא שם: 6 הולך אל-דרום, וסובב אל-צפון; סובב סבב הולך הרוח, ועל-סביבתיו שב הרוח: 7 כל-הנחלים הלכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הלכים, שם הם שבים ללכת: 8 כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תמלא אזן משמע: 9 מה-שהיה הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שיעשה; ואין כל-חדש תחת השמש: 10 יש דבר שיאמר ראה-זה חדש הוא; כבר היה לעלמים, אשר היה מלפננו: 11 אין זכרון לראשנים; וגם לאחרנים שיהיו, לא-יהיה להם זכרון, עם שיהיו לאחרנה: פ
12 אני קהלת, הייתי מלך על-ישראל בירושלם: 13 ונתתי את-לבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה תחת השמים; הוא ענין רע, נתן אלהים לבני האדם לענות בו: 14 ראיתי את-כל-המעשים, שנעשו תחת השמש; והנה הכל הבל ורעות רוח: 15 מעות לא-יוכל לתקן; וחסרון לא-יוכל להמנות: 16 דברתי אני עם-לבי לאמר, אני, הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפני על-ירושלם; ולבי ראה הרבה חכמה ודעת: 17 ואתנה לבי לדעת חכמה, ודעת הוללות ושכלות; ידעתי שגם-זה הוא רעיון רוח: 18 כי ברב חכמה רב-כעס; ויוסיף דעת יוסיף מכאוב: