ו בשנת-מות המלך עזיהו, ואראה את-אדני ישב על-כסא רם ונשא; ושוליו מלאים את-ההיכל: 2 שרפים עמדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד; בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף: 3 וקרא זה אל-זה ואמר, קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות; מלא כל-הארץ כבודו: 4 וינעו אמות הספים, מקול הקורא; והבית ימלא עשן: 5 ואמר אוי-לי כי-נדמיתי, כי איש טמא-שפתים אנכי, ובתוך עם-טמא שפתים, אנכי יושב; כי, את-המלך יהוה צבאות ראו עיני: 6 ויעף אלי, אחד מן-השרפים, ובידו רצפה; במלקחים, לקח מעל המזבח: 7 ויגע על-פי, ויאמר הנה נגע זה על-שפתיך; וסר עונך, וחטאתך תכפר: 8 ואשמע את-קול אדני אמר, את-מי אשלח ומי ילך-לנו; ואמר הנני שלחני: 9 ויאמר לך ואמרת לעם הזה; שמעו שמוע ואל-תבינו, וראו ראו ואל-תדעו: 10 השמן לב-העם הזה, ואזניו הכבד ועיניו השע; פן-יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב ורפא לו: 11 ואמר עד-מתי אדני; ויאמר עד אשר אם-שאו ערים מאין יושב, ובתים מאין אדם, והאדמה תשאה שממה: 12 ורחק יהוה את-האדם; ורבה העזובה בקרב הארץ: 13 ועוד בה עשריה, ושבה והיתה לבער; כאלה וכאלון, אשר בשלכת מצבת בם, זרע קדש מצבתה: פ